|
פרצי השראה של המקלחת שנשארים חרוטים בראש למספיק
זמן הם האומנות היחידה שאני יודע.
באותם ימים משפחות כל האזור חיו בשלום ובשלווה, מזון ומים היו
בשפע ודבר לא חסר להן. אבא קדמוני וחבריו מהמערות הסמוכות היו
יוצאים לציד. מסעותיהם היו מוצלחים תמיד וסיפקו את יושבי כל
מערות האזור. אמא קדמוני וחברותיה היו יוצאות יחדיו ללקט צמחים
ביער וחיפושיהן ה
|
נצוץ עינייך מרחוק
המעלה בדל של שחוק
ומעלה בי רוח קל
גופי כמעט חסר משקל
|
מי אמר שהשמים הם הגבול
אם אין סוף לאהבה
|
כבר לא לבד בדרך
המוארת באפור
|
כל הדי צחוקי,
כל אנקות כאבי,
לך הם!
|
כה מהר נבל לו הפרח.
קצר מאוד אביב פריחתו.
|
הכלים האלה
הריקים מכל תוכן
ומפוזרים להם על הרצפה
על מה הם רומזים?
למי הם עומדים?
שייפלו כבר ואיזו חוצפה
|
עבר הזמן להסתגל
בא הזמן לשנות
אך שוב החושך חוזר
אורות נדלקים כבות המנורות
|
ציפור שבורה, בדד נפלה.
חסרת מעוף, זו קללתה.
על המישור היא מהדסת
גם כשכנף גם כשכנף בכאב פורשת.
|
זה אותו דף ישן שהתחיל עם הכל.
גולגל עם ימי בעצים ובחול.
הוא קופל, קומט, קושקש והוכתם עם הזמן.
|
ערב יום כחול עמוק
כל שיש זה רק לשתוק
לשאת מבט אל השמים
נצנוץ כוכב אל העיניים
|
דף אחר דף שוב עובר וחוזר
זכרונות שאסף אך האם הוא זוכר
כשמדפדף הוא וקורא את הכל
מה הם היו מילות גיל או של שכול
|
אגלי הטל יורדים על פנייך.
בשקט ורוגע זולגים מעינייך.
צוברים מהירות וצונחים על פני.
אגלי הטל זורמים מעיניי.
|
שלשנות זה מותר
ואפילו אפשר,
לשחק עם זה עוד ועוד.
|
כמה איחר לבוא
הסתיו והקור
רק עכשיו בעצם
חזר האפור
|
כר על עייני, מעתיק נשימתי,
בחנק רכות, ליטוף ריאתי.
וברוך המתוק, שלא זה עבר כביסה,
עוברים תחתיו פרפורי הגסיסה.
|
יש שתיקות שרוצים ושתיקות שמזמינים
שתיקות של חולמים וכאלה שלהן מקווים
|
|
|
בא לי שמות תואר
מפוצצים, אדון
עורך ראשי |
|
