|
Hilla san
 
יצרתית מאוד... אני מניחה. מציירת, כותבת, מפסלת,
מנגנת, מלחינה...
אבל נראה שאנשים לא ממש מעריצים אנשים כמוני, אז אני
לא מפרסמת יותר שום דבר. תהנו ממה שמוצג, אבל זה לא
הרבה. הדברים שאני באמת אוהבת לא מוצגים כאן.
ילדה קטנה מהלכת אי שם.
זמנים קשים מאלו עברו כבר מזמן.
אך הנה היא מתיישבת לה בחוץ, בגשם, ובוכה.
|
"טוב, אז ככה: הייתי בתוך מעין כדור, ו..." עצרתי שניה כדי
להיזכר, "ולא יכולתי לצאת ממנו. ורציתי לצאת ממנו. אפילו שהוא
נתן לי איזו מן...תחושת בטחון כזו. ששם בפנים אף אחד לא יכול
לפגוע בי. אבל רציתי לצאת, להיות חופשיה.
|
הילדים הקטנים הולכים עכשיו לישון. בני גילי - בני הנוער,
תקועים על המחשב והמבוגרים רואים טלוויזיה - חדשות או משהו. רק
אני לא עשיתי מעולם דבר מבין אלו. אני תמיד ישבתי בחדר החשוך
והמחניק עם פנס ביד וקראתי.
|
אין רחמים,
היא כבר יודעת.
כי לרגשות אין מחילה.
|
ואם החיים היו כמו מים
הכל היה זז,
לא עוצר לעולם.
ואם החיים היו כציפור המרחפת מעל הים.
|
כמה קשה לפרוץ גדרות?
כמה קשה להפסיק שוב לבכות?
כמה קשה לפלס לי דרך?
ליבי נחלש בי עוד ועוד.
|
ממתי כן אומר לא,
ממתי השלווה היא רק חלום נוגה?
ממתי הסיוט הוא סדר היום,
והשגרה מצטרפת אל השלווה בחלום?
|
שוב כאן יושבת,
ומסתכלת,
אל תוך הים העצוב, השחור
אני בודדה,
אין מנוס אין מוצא,
ורוח-ים לילית נושבת
ומלטפת את החול.
|
באוזן אחת מקשיבה לשירים יפים, שירם שאני אוהבת, ובאוזן השניה
מקשיבה לה, ליללותיה.
|
|
|
"אריסטו?, זה לא
הסופר הזה שמת
לא מזמן?"...
פולני בסטרט אפ
לא מאמין למשמע
אוזניו בדייט
האחרון
אמיתי לחלוטין |
|
