|
היא מהחולמים,
מהלא מאמינים ,
מהבודדים,
מאלה שרוצים אהבה אבל בורחים ממנה.
היא מהעצובים,
מאלה שכותבים שירה
היא מהבורחים
מאלה שרצים כל הזמן אבל לא מגיעים
היא מהזן שהולך ונעלם
מאלה ששוכחים את עצמם בתוך סרט
מאלה שרוצים לחיות בטבע
מאלה שמאמינים במוות וקולנוע
מאלה שאוהבים לתת אבל לא מוכנים לקבל
היא זאת אני.
ידי מתחילות לרעוד במין כפיתיות מוזרה, עיני העייפות מתעלמות
מהכיעור שנמצא מסביב, אני מוצאת את קמטיי נעימים למראה, רואה
את ביתי העומד ליפול, ביתי מזדקן יחד איתי, הקירות הקלופים,
האבק, החבר היחיד שנשאר מהימים ההם, הוא מכסה תמונות וזיכרונות
שניסיתי והוא הצליח
|
אבא שלי החולה, המסכן, הפסיכופט בעל הנפש העדינה, בעל הזיכרון
המר (אותו זיכרון שאסור היה לדבר אליו כשאבא בסביבה, המלמולים
בשעות המאוחרות של הלילה, הבכי החלש שתקף אותו בלי סיבה באמצע
ארוחה או סרט, הזיכרון הלא מודע הזה שקשור לצבא ולחבר מת מלווה
אותי כל חיי
|
טיפשים אלה המאמינים באהבה
|
בהתקף געגועים
כותבת לך
מכתב אהבה דמיוני
|
שתי אחיות
מחובקות
חסרות פנים
|
איני זקוקה לאנשים
שיכאיבו לי
יש לי סכין ואקדח
אני יכולה לחתוך ולירות
|
אמת או חובה
משחק ילדים שמבוגרים משחקים
|
רגשות
איבדו משמעות בדרך לשלום
אני פוגשת חלקי גופות לא מזוהים
פנים שאני רוצה לשכוח
|
משוגעים בחלוק לבן
כמלאכים חסרי כנפיים
דוחפים כדורים
|
מלאך ושטן
נפגשו בגן עדן
טעמו תפוח
התאהבו
|
כתבתי
מכתב לאלוהים
בשמי ובשם כל המתאבדים
|
גן העדן שלנו
כבר לא שלי
עזבתי אותך
|
גוססים ברגע אחרון של חסד
עושים אהבה
לזכר הימים ההם.
|
עיניי נעצמות
בחוסר רצון
רוצה להתבונן
פה פעור
|
בליל סערה
12-13 לינואר 76'
התאבד רון אדלר
|
אני שואלת הרבה שאלות
לא מצפה לתשובה
יודעת שהשמחה והכאב מתחלפים אחד בשני
יודעת שהאהבות הכי גדולות סופן לפעמים להיגמר
|
מכאיבה לך
מרגישה חזקה
מול
החולשה שלך
|
ברחתי
מאהבה
אליך
ברחת
מבדידות
אליי
|
החיים בארץ מלמדים לשנוא
לכבוש
להגן
להרוג
להשתגע
|
דורכת יחפה על קוצים דוקרים
משאירה אחריי עקבות דם
סימני דרך למתאבדים
|
שני מבולבלים
מחפשים אהבה
פורצים גבולות לא ממשיים
|
והזמן בלעדיו
הזמן בלעדיו
מלא חורים שחורים
מלא בנסיונות חיקוי
הזמן בלעדיו מלא בשקט
במחשבות
|
להקשיב לליבו הפועם שניה אחרי שנישקתי אותו ולדעת
להיות איתו , לאהוב אותו בדרכי שלי ,לקבל ממנו אהבה בדרכו שלו
|
אני מבקשת
סליחה
מכל קורבנות השלום
כבר איני בוכה למראה
חלקי גוף פזורים ברחובות תל אביב
|
רומיאו ויוליה
נפגשו בחשכה
לנשיקה אסורה
טעם פראי
מיועד לשפתיים רועדות
|
ריקנות
בלעה את הכאב
השאירה אותי לבד
עם עצמי
|
כל כך רציתי
לתת
ולא היה למי
|
קשר של שתיקה
נרקם בייננו
השתיקה המעיקה
המפרידה בין זוגות רבים
אינה נוגעת בנו.
|
תחדור לגופי
תגרום לי לפהק
|
אושר וכאב תערבבים ויוצרים את
המציאות שלנו
|
מסיניי חזרתי עם הרבה פורטרטים ומעט נוף
כאן שילבתי בין אנשים לנוף
|
פיתוח ידני
נגטיב על נגטיב
בלי משחקי מחשב
רק סריקה...
|
צולם במסגרת לימודי צילום, תרגיל אשלייתי.
צולם בסטודיו , במצלמת סינר פורמט 4 על 5.
|
קו הפרדה הפיד ביני לבין הרצון שלי לצלם גברים
בכותל...בסוף,איכשהו, הסתדרתי.
|
צולם בסטודיו, מצלמה דיגיטלית, חשיפה כפולה
|
הכל בעיני המתבונן.
סטיל לייף בנווה צדק
|
צולם בטרק הליכה בצפון תאילנד-צ'אנג מאי
|
צולם בסידרת צילומי טבע עם רפי מנדל.
רוחמה.
|
הצבעים האלה, והמבטים פשוט כבשו אותי...לא מזמן חזרתי מסיניי
ואני כבר מתכננת לשוב לשם
|
נשים ברחובות יוון (האי סימי)
|
מוקדש לכל אותם הציירים ש"פגשתי" בימים האחרונים.
ש
|
סדנת צילומים עם טל ישראל, דרום הארץ.
|
שעות הבוקר המוקדמות, השעות הכי טובות להתבונן בחרקים מתקלחים
|
העיניים שלי מתבוננות ומתבוננות, מנסות לקלוט משמעויות אחרות.
|
תמונה שניה ממורכזת יותר...
ש
|
תרגיל במכללה:
צילום בפילטר אדום בצילום שחור לבן, התוצאה לפניכם.
|
סדרת פתחים צולמה כחלק מסידרת סטיל לייף.
כל הצילומים צולמו במצלמה דיגיטלית CANON 20D
|
בדרכלל אינני מצלמת טבע, הפעם חרגתי ממנהגי
|
נווה צדק
צולם ביום שהשמש הפתיעה וזרחה חזק חזק...
|
הכל תלוי בעיניי המתבונן
ש
|
בהתחלה היא הבתיישה...אחרכך כבר לא
|
האנשים האלה, כל כך שונים וכל כך דומים.
לכל אחד יש את הסיפור שלו, רואים על פניהם את החיים שעברו
עליהם.
רואים חיוך ורואים מבט.
לקחתי לעצמי יומיים של צילומים,
תחנה מרכזית הישנה ואיזור שוק הפשפשים.
הנה התוצאה.
|
האנשים האלה, כלכך שונים וכלכך דומים
לכל אחד יש את הסיפור שלו, רואים על פניהם את החיים שעברו
עליהם
רואים חיוך ורואים מבט
לקחתי לעצמי יומיים של צילומים
תחנה מרכזית הישנה ואיזור שוק הפשפשים
הנה התוצאה.
|
"ברחוב הזה אנשים לא ישנים
וברחוב הזה הבתים בו ישנים
השיכור צועק "תנו לים לבוא לכאן..."
מאיר בנאי
|
המבט הזה שמסתכל לתוך מצלמתי,
מבט שהעציב אותי המון
|
נזיר חייכן שאוהב להצטלם:)
|
חלון אל הנפש
חלון אל החופש
|
משם לקחתי את גור (הכלב שלי)
כאב לי לראות, כואב לי להראות לכם
|
צולם בשקופיות velvia 100 אסא
נסרק בסורק שקופיות
|
צולם בשקופיות velvia 100 אסא
נסרק בסורק שקופיות.
|
שבת, שעות הצהריים, חוף ת"א.
רגיעה.
|
עבודה אישית שלי על קבצנים.
אשמח לשמוע תגובות איך לשפר.
שרית
|
צולם בשעות הבוקר המוקדמות- רוחמה.
|
אל הארכיון האישי (15 יצירות מאורכבות)
|
|
סבתא שלי כל כך
אוהבת חתולים,
עד שהיא זורקת
עליהם אוכל בכל
הזדמנות.
צאן מרעיתו ברגע
של הכחשה. |
|
