[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הוא איבד את כל היקר לו, ועכשיו פשוט חיכה לסוף
העולם - בלי לדעת שסוף העולם כבר היה כאן וחלף.

ד. אדאמס.



פורום הבית שלי: פורום שולחן עגול
http://10887.hydepark.co.il




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
בחוץ אורית הוציאה סיגריה. המצית סרב להידלק. באצבע מיוזעת
לחצה שוב ושוב על הגלגל עד שזה ניתר ממקומו ונחת על החול
לרגליה. עכשיו הרשתה לעצמה לבכות. מבטי המשטמה של המנהל ופיסות
הנייר שהתגלגלו על הבמה רק גרמו לה לעמוד זקופה יותר, לא
להתפרק שם מול עיניים להוטות

בגיל שלוש עשרה כבר הייתי מספיק מהירה כדי לברוח מפניה אל תוך
השירותים, לנעול את הדלת ולחמוק החוצה דרך החלון הקטן. שתי
הקומות לא הפחידו אותי, והחלקתי במיומנות על הצינור החלוד. אחר
כך הייתי יושבת מתחת לחדר המדרגות ומחכה שאבא יחזור מהעבודה.

היא התקדמה במהירות לעבר הדלת והדפה אותו, "יאללה, יאללה, בן
לאאאאאאאאאדן" צעקה ורצה אל האולם מנופפת בידיה. פיו של איש
הביטחון נפער ועד שהתעשת ומיהר אחריה, נמלטו כמה מן הנוסעים,
נוטשים אחריהם עגלות עמוסות במזוודות. "בן לאדן חי חי וקיים"
זימרה ורצה בזיגזגים

רולה זו חיה שחורה וענקית שחוטפת ילדות מהמיטה בלילה, ככה אמרה
לי רחל המסריחה כשהגעתי לביתה של ריקי בפעם הראשונה. היא אחזה
אז בידי בחוזקה, הדפה אותי אל הקיר, ונשפה לתוך פני צחנה של
שניים רקובות. "אם תבואי לכאן עוד פעם, הרולה תבוא ותיקח אותך.
את מבינה?"

הקטנה פתחה זוג עיניים תמהות. "מה, רק האמא נרדמה, והאבא
התחתן?"
"הוא לא יכול לחכות לה מאה שנים." הסברתי לה.
"אז למה הוא לא נישק אותה, הוא לא אוהב אותה? אני כועסת על
האבא של הילדה הזאת."
"כן". הסכמתי. "גם אני. אבל עוד מעט גם הוא ימות."

צבי לא מעז לבדוק מה המרחק האמיתי, או לתקן, למרות שהוא הבוס.
הרי אני מזדיינת עם המנכ"ל ולא כדאי להסתבך אתי.
כולם יודעים שאני מזדיינת אתו. בגלל זה הצניחו אותי, בלונדינית
עם שורשים שחורים, אל שולחן המנהלים. מה, לא ברור?

הומור
את השעה הבאה ביליתי בישיבה סקסית על הספה שלי: כוס בידי האחת,
השנייה מונחת בעדינות על ירכי, רגלי משוכלות ועיני מעפעפות
במסתוריות בכל פעם שיוד חלף בסערה בדרכו מהדליפה שלי אל זו
שלו. נחלצתי ממקומי רק כדי לפתוח את הדלת לאינסטלטור שהתעלם
באופן בוטה מתשישותי

הראש דפק לו כאילו היה שם פטיש אוויר קודח בעקשנות בתוך המוח
שלו. לפי המבט מוטי הבין שאבא שלו יודע מה הוא עשה. הוא רק רצה
שיגיד כבר משהו. האחים שלו מספרים שאבא מדבר אצלם בחלומות. רק
אצלו אף פעם לא אומר מילה.

ד"ר גלאי היה לצדי כשהרגשתי שרגלי כושלות תחתי ואני מונפת גבוה
בידיה של מאדאם מיקולניסקי. היא סחררה אותי באוויר, והניחה לי
לצנוח למטה. במקום במה הייתה שם תהום שחורה משובצת בזרקורים
סגולים שהבהבו בדרכי המחליאה לתחתית.

"תשתי את הקפה לאט לאט מאמי. קצת מר, לא נורא. אבל הכי חשוב -
תחשבי מה את רוצה לשאול אותי, מה את רוצה לדעת. לא, לא ככה! את
צריכה לסגור את העיניים חזק עד שתראי נצנוצים. בואי נשים את זה
בצד, אני אכין לך אחד חדש."
המכשפה ניגשה אל הכיריים ומזגה מים לתוך פינג'ן

מוריס הספר תקע את ראשה לתוך מיבש שיער, לפני שהספיקה להמשיך
ולפרט את עלילותיהם של אפי ורונן, ואת הגורל הצפוי לי כגרושה
משומשת ומקומטת.

הוא חירחר ונשימתו נעצרה לכמה שניות. כמו תמיד ייחלה שהנשימה
תיעצר ולא תחזור, וכמו תמיד הציפה אותה חרטה מייד כשהגתה את
המחשבה. האוויר חזר לריאותיו בקול ניסור עז שהעביר בה צמרמורת
של גועל והקלה.

יושקו טופח על ברכו של אורי. "מה העניינים בן, ספר קצת על
החיים." אני רואה בעיניו תחינה שקטה שהסיפור יהיה נחמד. לא
משהו שיטלטל את עולמו. אני מסיטה את עיניי ויודעת שזה יקרה,
אבל לא עכשיו, עוד קצת.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הבן שלך עכשיו מתעלל במשפחה שלי, דורך על החברים שלי. עומד
ביהירות במחסום, ומבזה אותי, את העם כולו.
אולי זה הוא שפיזר את תכולת התרמיל שלי בתוך שלולית בוץ וצחק
כשזחלתי לאסוף הכל?

הבט בהם היטב. ככה נראית שנאה.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
על הרחבה, בשמלת מיני חושפת רגליים חטובות ראיתי אותה, את
השרמוטה הקטנה.
איך אפשר לקרוא לה עכשיו?
כשהייתי נשואה לאבישי, היא היתה המאהבת שלו. עכשיו אבישי
הבנזונה הוא האקס, אז היא אולי האקס-מאהבת? בהיתי בה, בלי
יכולת להתיק ממנה את העיניים.

מבעד לעשן המתפוגג הבחינה בכרזות שנתלשו מהקירות: דמותה הקרועה
בקיר ממול מתנדנדת על רצועת סלוטייפ שקופה, שפתיה פעורות על
הרצפה, טביעות סוליות נעליים על בליל אותיות אדומות.




הצרה עם התחלה
של קרחת היא
שאתה תמיד יודע
איך זה מתחיל
ועוד יותר גרוע
אתה בטוח איך זה
נגמר.




שאול מהמוסד
קירח מפה ומשם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 24609. בבמה מאז 12/8/03 0:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרה רשף
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה