|
"אתה יודע במה אתרוג שונה מלימון?", שאל.
"במה?", שאלתי.
"אתרוג הוא מתוק כזה, לימון הוא חמוץ", ענה ועשה פרצוף של איך
חמוץ מרגיש.
|
הפלורוסנט הזה שובר אותה, הוא מכאיב לה בעניים ועושה לה עור
בהיר מידי. באור של הפלורוסנט רואים כל דבר קטן. את הקמטים שרק
מתחילים לבצבץ, את החצ'קונים שהחליטו לצוץ ביום בהיר ואת הכתם
האדום הזה בעין. תמיד מסתכלים עלייה מוזר במשרד, כאילו שעשתה
משהו לא בסדר.
|
אני מצטער ששכבתי
אני מצטער שבכלל סיפרתי
אני מצטער על כל הסבל
אני מצטער שלא הבנתי
|
היא אינה מכירה בפתאומיות של הדברים.
היא שקטה וצוחקת,
חייה כסרט זר. היא
|
לא היה מקום יותר יפה מהמקום שהם נמצאו באותו הזמן.
היא זרחה ועיניה כשקד, עדינה ורכה, עורה לבן וצח.
|
|
|
יתגדל
ויתקדש...
ד"ר מישה רוזנר
כותב צוואה |
|
