|
נולד בבוקר צח בשנת תרצ"ח, והספיק לכלות משאבי טבע,
לגדל זקנקן ולפתוח פח אשפה ל-'יצירות' שלו בדמות אתר
בבמה חדשה. לא בהכרח בסדר הזה.
הוא לא נכנע בקלות. הוא התפתל, עשה קולות חנוקים ומסכנים,
התכווץ ונזל. הוא החליט בשביל עצמו שעוד לא בא זמנו. כאילו
שאני לא בעליו החוקיים.
פאק. דמעות חנקו לי את הגרון. הוא היה האשם - זה היה הוא שלא
רצה לקבל את גורלו בשקט. הוא הביא את זה על עצמו, אתם מבינים.
|
איציק גדל להיות אהוב הבנים והבנות גם יחד. הוא היה גבוה, מוצק
ומפוסל, עם עיניים כחולות עמוקות שהיוו ניגוד מושלם לעורו
הכהה. הוא היה הראשון בנבחרת האתלטיקה של בית הספר, אימן קראטה
והיווה מושא לקנאה בקרב הבנות שהצליח לעשות פליק-פלאק ושפגאט.
|
רק לשיר
שיר ארס מתוק לשארית שפיותך
|
זה כל הקטע. מדי פעם בפעם צץ איזשהו יוצר שכותב עוד כרוניקה של
מוות ידוע מראש, שהיא לא בדיוק מה שציפינו לה. רק לפעמים
הנשימה שלנו נעתקת לשנייה, הלב מחסיר פעימה או שתיים, או זווית
העין מתרטבת. לפעמים זה נוגע אפילו יותר.
לפעמים אי אפשר להפסיק לקרא.
|
|
|
"כשנמאס לי
למצוץ אני לועס
ובולע"
בלינקי שטרק,
מתוך "אודה
ל'לייף-סייבר'" |
|
