|
 
נולד ב1988 . מאז נהנה מהחיים.
" הדבר החשוב באמת
הוא הדבר
הנדוש ביותר
שאותו אין איש אומר "
(צ'רלס בוקובסקי, בתרגום של יהונתן גפן)
מניסיון, אין חיים אחרי המוות.
מכיוון שהמשפט הקודם קצת סותר את עצמו, אני אפשט.
|
אישה זקנה מקללת בשפה שאינני מבין וזה מזכיר לי דברים טובים,
לא רעים.
אישה זקנה מקללת בשפה שאינני מבין, הולכת הצידה ומכסה לילדים
קטנים את העיניים, כי ילדים לא צריכים לראות כזה דבר.
|
הדברים שאנחנו עושים מתוך הרגל.
אני מציץ בשעון שוב למרות שעשיתי אותו דבר לפני דקה או שתיים
ואני כבר יודע את השעה. אני כבר כל כך רגיל לעשות את זה. בבית
ספר הייתי מחכה בתוך השיעור, עוקב בקפידה אחרי מחוגי השעון
שמתקדמים לאט, במיוחד אם צופים בהם ללא הרף.
|
האב מקנזי צפה מרחוק בגברת ריגבי נכנסת אל אולמה הראשי של
הכנסייה.
|
היא לא בוכה, ככה היא אומרת. הנפטר היה אחד מחברנו הטובים
ביותר עוד מהתיכון ונהרג בפעילות מבצעית בעזה, שבוע לפני
שהשתחרר. החיים לא הוגנים, ומי שאומר לכם אחרת מנסה למכור לכם
משהו.
|
יעל בדיוק יצאה מהמקלחת כשנשמעו שתי דפיקות אסרטיביות בדלת. זה
היום הראשון שלה בדירה החדשה שלה בתל אביב, זו שהיא ודנה,
החברה הכי טובה שלה, שכרו לקראת הלימודים באוקטובר. היא חשבה
שזה בטח מישהו מהשכנים שבא לאחל מזל טוב.
"שלום לך"
"שלום"
"אפשר להיכנס?"
בד
|
ההבדל היחיד בין גן עדן לגיהנום הוא באיכות האנשים ובתאריך
התפוגה.
אמר לי המלאך גברי.
|
היינו משחקים שח וכשהוא היה מפסיד, הייתי מרשה לו להקים את כל
החיילים שלו לתחייה. משיח הוא אחלה של שותף לדירה.
|
זה לא היה סתם יום גשום. זה היה היום הגשום הראשון.
אבא סיפר לי שככל שיש יותר גשם קשה יותר לדוג דגים ובגלל זה
הוא אוהב לדוג בגשם. זה אתגר.
|
אי אפשר היה לראות על ארנון שום דבר, חוץ מהפרצוף האדיש הזה
שלו והחיוך העקום כשמישהו החליק או נפל מהאופניים בחצר שליד
חדר האוכל בימי שישי.
|
חברה שלי הביאה אתמול כלב אלינו הביתה. היא נסעה לכמה שעות
ופתאום היא חוזרת עם כלב. היא מרכיבה לו משקפי שמש על הפנים
ונשכבת על הרצפה בבכי של צחוק
|
על ארבעה בנים דיברה מדינת ישראל. חכם, רשע, תם, וזה שאינו
יודע לשאול.
|
במהירות חולפת על פני כל הערוצים ומתחילה סיבוב נוסף. בדיוק
כמו בחיים שלה. עכשיו היא באמצע הסיבוב, אני ערוץ מספר מי יודע
כמה.
|
אני מעיר את עצמי מהתרדמת הזאת שנפלה עלי ופונה משם. אני לא
יכול לעבור אצל המשפחה, זה כואב מדי, אכלתי איתם ארוחות
צהריים, עם אח שלך הקטן שיחקתי כדורגל.
חושב איך אני אמשיך מכאן. זה אירוע מכונן, חשבתי, משנה אותך.
אני לא יודע שום דבר ברגע זה, מי אני, מה אני.
|
זו הייתה אהבה מופלאה, כמו מהאגדות. עד שבאה המכשפה הרעה
מהמערב. הנאצים.
המלחמה היא קץ הצביעות. והאהבה.
|
קצין הס"ס, קרביו מתהפכות מבפנים; הכיצד יכול יהודי, כלב בן
כלב, לשאת את שם משפחתו.
|
בן אדם, הושט הרגל, זהו צעד
מבט ישר, חזה מורם,
אל תפזול למטה
שם אין תקווה רק פחד
|
נולדתי
ממש במקרה
לשני הורים שהכירו
ממש במקרה
|
אין מפלצת בתוך הארון
רק מכנס וחולצת צווארון
ומתחת למיטה יש רק צעצועים ישנים
ולא מסתתרים שם גנבים
|
את אומרת
אולי כדאי
שאלך לשאוף
אוויר צח ומפויח
של מכוניות
חונות שלא נוסעות
לשומקום
בדיוק כמוני
|
הוא יודע הכל
ולא יכול לומר מילה
יודע הכל
ושותק
|
שבועות זה נדמה לו, זה בעצם שעות
ככה זה כשאף אחד לא מלמד לחכות
שואף עמוק, לתוך הריאות
בעיטה חזקה לתוך הכבוד
|
קבלות זרוקות מפוזרות בכל מקום
קליפות חיים על הספה
כמעט ואפשר את המוות להריח
שושנים וורדים על השטיח
|
אני מאבד את זה.
הפסיכיאטר שלי הסביר לי שאני חייב להפסיק לדמיין אותו.
אני מאבד את זה.
אני בכלל לא יודע מתי היה לי את זה מלכתחילה.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
הבן-אדם נתנו לו
חוק על שמו, רק
לדרעי, נתניהו,
ואייכמן היה חוק
על שמם, טוב
אולי גם סשה
אלתרמן, אבל זה
לא באשמתה.
ד"ר מישה רוזנר,
מלבין פני יוצרו
ברבים. |
|
