[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 65877628 65877628

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סופני
ביום רביעי שעבר שוב איבדתי את זה. אמא בכתה ואבא עשה את
הפרצוף החמוץ שלו. כל פעם שאני מאבד את זה אמא מתחילה לבכות.

דמיון, כך היא תירצה גם את התחושה המוזרה שהרגישה. התחושה של
עיניים צופות.

בשרותים הקטנים, הגוף שלי מתעוות. ובשיא ההתקף הראש שלי נחבט
בקיר. איכשהו בבית הקפה מתחיל דם לנזול במורד פני.

בפינת הרחובות לווינסון והגר, בדיוק מתחת לפנס הרחוב, עומד לו
איש. אם תעברי שם, אהובתי, בכל שעה שהיא, בכל יום שהוא. תוכלי
לראות אותו.

עכשיו אני שמח שהן גרות לבד. ההורים שלהן מתו בתאונת רכבות, זה
היה בכל הערוצים. ועכשיו לשרמוטה ולאחותה יש בית לבד.

סוף כל סוף אני יכול להיות איתו לבד. הוא החבר היחיד שלי.
נעמדתי מול המראה וחייכתי אליו. איזה דבר מופלא זה מראה - כסף
וקצת זכוכית ואתה יכל לראות את עצמך.

לא התחלתי ממש לדאוג עד שהבנתי למה העווית הזה דומה. בן-אדם
שלא מכיר אותי, אם הוא יראה אותי עם השפתיים תקועות ככה, עוד
יכל לחשוב שאני מחייך.

אני מסתכל על היד שלי, על הצלקות הישנות ועל השלפוחיות החדשות.
התבנית שהן יוצרות. כה אקראית כה חסרת משמעות. אך עם זאת
מייצגת אותי טוב מכל דבר אחר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
הלילה חלמתי אותך.

החלפת את הכאב הישן בכאב חדש, מתוק. כאב הציפייה, כאב
הגעגועים.

ועתה, אחייה את חיי, מאחורי חומות.
לבד, תמיד לבד.
חופשי לתמיד.

נמאס לי שכולכם טועמים את טעם האוכל ורק אני לא.
נמאס לי שכולם חולמים בשנתם ורק אני לא.
נמאס לי שכולכם מדברים עם כולם ורק איתי לא.




אם הייתי יכול
הייתי מדמם ביחד
איתך!



האדמו"ר מנסה
לנחם את החברה
שלו במחזור.


תרומה לבמה





יוצר מס' 9172. בבמה מאז 3/1/02 16:40

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסהר רנדום
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה