|
 84214974
טוב, אז שייקספיר הוא לא, אבל לפחות הוא משתדל...
כתב כמה סיפורים קצרים ואפילו חטא קצת בשירה
(מאוד... מאוד... מודרנית).
טיזרים הם דבר מיותר ואין לי מאיפה לשלוף כזה דבר !!!! מי
שרוצה לקרוא צריך לקרוא הכל !!!!
|
ביום הרביעי לטיול, השכמנו מוקדם מהרגיל, והמדריך ערך לפניו את
מטייליו היגעים קמעא, והכריז בקול גדול: "היום נבקר במקדש
הגדול!". מייד ניעורו כל העייפים, עיניהם מנצנצות בשמחה.
האוטובוס הסיע אותנו לאתר מרוחק מעט ממרכז העיר, מוקף בגנים
ענקיים, מדהימים ביופיים.
|
ראש הממשלה נקש באצבעותיו בעצבנות על השולחן.
" זה לא יפגע בסקרים, אתה אומר ...", אמר בקול נמוך ועבה.
" בפעם האלף ואחת, לא ! זה יעזור לך. מאוד יעזור לך. אולי
אפילו יציל אותך מתבוסה בבחירות", ענה לו עוזרו.
|
ת עצר בפתחו של בניין רב-קומות, ונכנס אליו. הוא עלה במעלית עד
לקומה האחרונה, חיפש ומצא עלייה לגג. אז, עלה לפסגת הבניין.
משם השקיף בסיפוק-מה על הכיכר שניבטה מלמטה. השעון הענק שניצב
על בניין ממול הורה על דקה לחצות. כמעט והתרווח. אבל לבו נצבט.
|
כשהייתי קטן, נהניתי ללכת לכל מקום עם אבא שלי: סופרמרקט,
לונה- פארק, עבודה, חנויות - או סתם לנסוע עמו. הוא היה מספר
לי בדיחות, שומע איך היה בגן. היינו ממש חברים.
|
העיניים שלי פונות לבחון את שותפיי לקרון. אין הרבה אנשים
ברכבת בשעה זו. ברביעיית המושבים שמצדי השני ישן חייל צעיר,
וכשהכרוז חוזר על דבריו, הוא ניעור לפתע משנתו הטרופה, נועץ
מבט עצל בחלון, ואז מפנה את מבטו לעברי.
|
ביום הראשון, זה היה השפם. קמתי בבוקר והרגשתי, שאני פשוט חייב
להתגלח. ניגשתי למראה, ושם ראיתי, להפתעתי, שצמחו לי כעשר
שערות דקות, ארוכות ולבנבנות מעל לשפתיי. יצאתי החוצה.
|
אי בודד
בלב האוקיינוס של הציויליזציה, בלי
עצי דקל וגרגרי חול זהובים. רק
שממון אנושי מחריד.
|
שני אנשים פוסעים ברחוב השומם.
שעת ערב מאוחרת,
והרוח שורקת בצינה בצמרות העצים.
|
השפתיים שאני רוצה לנשק
הן לא שלך. אתה כאן, איתי,
אבל אני הרי בו חושק
|
הוא פתח את הדלת
ויצא
ואינו עוד.
|
|
|
לפנדורה הייתה
תיבה
זאת שאהבה את
התל-אביבי |
|
