[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ש. עופר
http://www.ynet.co.il
ICQ 40446599 40446599  Moonligher

אל היצירות בבמה האהובות על ש. עופראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ש. עופראל היוצרים המעריכים את ש. עופר
Dry Your Eyes
by Streets

In one single moment,
your whole life can turnround
I stand there for a minute,
staring straight into the ground
Looking to the left slightly,
then looking back down
The world feels like it's caved in,
proper sorry frown

Please let me show you where we could only just be
for us
I can change, and I can grow, or we could adjust
The wicked thing about us is we always have trust

We can even have an open relationship if you must


I look at her, she stares almost straight back at
me
But her eyes glaze over,
like she's looking straight through me
Her eyes must have closed for what seems an
eternity
When they open up she's looking down at her feet

{Chorus}
Dry your eyes mate
I know it's hard to take,
but her mind has been made up
There's plenty more fish in the sea
Dry your eyes mate
I know you want to make her see how much this pain
hurts
But you've got to walk away now, it's over

So then I move my hand up and down by my side
It's shaking; my life is crashing before my eyes
I turn the palm of my hand up to face the skies
Touch the bottom of her chin and let out a sigh

'Cause I can't imagine my life without you and me

There's things I can't imagine doing
Things I can't imagine seeing
It weren't supposed to be easy, surely
Please, please, I'm begging, please

She brings her hands up towards
where my hands rested
She wraps her fingers around mine
with the softness she's blessed with
She peels away my fingers,
looks at me and then gestures
By pushing my hand away to my chest, from hers

{Chorus}

And I'm just standing there
I can't say a word
Because everything is just gone
I've got nothing
Absolutely nothing

Trying to pull her close out of bear desperation
Put my arms around her,
trying to change what she's saying
Pull my head level with hers
so that she might engage in
Look in to her eyes to make her listen again

I'm not gonna fucking just fucking leave it all
now
'Cause you said it'd be forever,
and that was your vow
And your gonna let our things simply crash and
fall down
You're well out of order now, this is well out of
town

She pulls away my arms,
tightly clamped round her waist
Gently pushes me back as she looks at me straight

Turns around so she's now got her back to my face

Takes one step forward,
looks back, then walks away

{Chorus}

I know in the past I've found it hard to say
Telling you things, but not telling straight
But the more I pull on your hand and say
The more you pull away

{Chorus}




Clocks
Coldplay

Lights go out and I can't be saved,
Tides that I tried to swim against,
You've put me down upon my knees,
Oh I beg, I beg and plead,
Come out of things unsaid,
shoot an apple of my head
Trouble that can't be named,
tigers waiting to be tamed,
You are, you are

Confusion never stops,
closing walls and ticking clocks,
Come back and take you home,
I could not stop, that you now know,
Come out upon my seas,
curse missed opportunities,
A part of the cure, or am I part of the disease

לא נתתי לשום דבר
לעצור את הנשיכה
לברך את השכחה
בתוך כמה שניות
דיממתי במיטה
פתאום את הזאב אני האיילה

את כל כך יפה...
(בית שלישי, הזאב והאיילה - אביתר בנאי)

יליד מרץ 85'.
אומרים ילד של חורף.
אחד שמשפיל מבטו לנוכח השמש - ועצוב.
אחד שמסתכל על העננים האפורים שם למעלה - ומחייך.
מתאהב בטיפות שמתמידות ליפול על הארץ ולהישבר.
לפעמים הן מספיקות להתחבר, אבל מייד נשאבות אל
השלולית.

עיניים נעצמות. ראש מושפל. קצת כואב בגרון. קצת
קלידים. וזהו.

זוכר ימים יפים יותר.
אבל בעיקר זוכר.
זוכר את עצמו אוהב.
וזוכר בעיקר את עצמו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ייסורים
אני שוכב על הרצפה. כולי מדמם. המעיים כבר בחוץ. ואני שומע
אותו מתקרב. הסכין כבר עמוק בפנים. אמא ואבא מתקרבים.

היתה לו חצר קטנה, מלאת עשבים וצמחייה פראית כזאת, כמו דשא שלא
כיסחו אותו שנים רבות. מאחורי הבית, בפינה שיצרה הגדר, היה
אפשר לראות מלונה שלעולם לא ראיתי בה נפש חיה.

אימה
שכן חירש עובר בשכונה ושואל אותי מה שלומי. "הכל בסדר", אומר.
"הכל בסדר. העיקר הבריאות" ומת.

זכרונות
נסעתי. כשהגעתי, יצאתי מהמכונית ופסעתי במדרכה. צלצלתי בפעמון.
קול גדול קורא ואומר לי "רגע!". לאחר שתי דקות ארוכות יוצא סבי
בתפארת מלבושו.

כן, זהו אותו חור שחור שאלברט דיבר עליו. הוא אומר שהוא ריק,
נממש ריק ואין בו כלום. ואפילו הכלום שיש בו לא נמצא.

חלום
ואת רוקדת מולי, לא מסתכלת סביב, רק רוקדת באקסטזה. בגופייה
לבנה ספוגת זיעה. רואים אותך, בגד עור שחוק.

אורבני
שמו היה וולף. איש קטן ופשוט. לא יותר מדי, לא פחות מדי גם כן,
כשחושבים על זה... הוא נראה כאילו לא הכיר אותו איש. "אדם
מוזר" חשבתי אז.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
ואת הערפדים, ואת
הילדים החזקים.

אכזבה
כי השפתיים אלה לא אותן שפתיים
והעיניים הן לא אותן עיניים
ואתה זה לא אתה
ואת במלחמה
מלחמת עולם
על עצמך

את גומרת אותי, את לא מבינה?!
אני לא יכול כבר עם החיוך הזה
העיניים האלה שלך, דיי!

געגוע
שומר עלייך מרחוק
ומנסה לשמור גם על עצמי

אהבה
בשקט היא צועדת לה
לא משמיעה הרבה אם בכלל
משפילה ראש
סוחפת אותי
במסדרון אפל
מביטה, מאזינה
שותקת

אהבה
רגעים של דיכאון
גובים את מחיר האהבה
לא עוד
עכשיו מעונן

יחסים
אני חושב שהבנתי, אומר לעצמי
אבל יודע שלא.

אין לי כוח כבר, אני מהרהר
מתי כבר יגיע הסוף?

אהבה
אני שואל איפה היית
ואת עונה שלא היית


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
הייתי איתה, עם הספינה שלי ועליה. משחק איתה תופסת. אני מביט
בעיניים תמימות ורץ אליה, מחייך, צוחק.

ביקורתי
חלום רע - אפילפסיה, מחלת הנפילה. הם גילו עוד משהו, אבל עכשיו
זה עם המוח. הם נותנים לי כדורים. רק לא כדורים... דופקים
אותי, כל יום, חמש פעמים ביום. דופקים אותי. דופקים לי את
המוח.

התבגרות
קפאתי
לא ראיתי
לא הרגשתי
לא שמעתי
כמעט נהרגתי
והרגתי

יומן
פעם לא אמרתי באמת. אבל באמת שהתכוונתי. כל מילה שהייתי מוציא
מפי היתה אמת.

אינטרוספקטיבי
הכל אבק פה מסביב. רואה קרוב, רואה צפוף. אני שומע כמה מילים
ברקע, משתדל לנסות ולעקוב, אבל לשווא. חושב בית, חושב חברים.
מתגעגע למה... מתגעגע.
רוצה אותך, רוצה את הסדין הנקי, את הרוח הנעימה על העור החשוף.

אמונה
זה כמו הכדור הכחול הזה,
זה החיים שלך, על רגל אחת.
זה רגעים שאתה לא בטוח מי אתה,
אבל אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה.

זה כשאנשים הולכים קדימה ואתה רוצה רק לחזור
זה כשמדברים אליך ואתה לא מקשיב
-----------------------------------
זה כשאנשים צוחקים מסביבך ואתה בוכה
זה כשאוהבים אותך ואתה דוחה

אוטוביוגרפי
אתה דוחף עד הקצה
אתה רוצה שיהיה
אבל אחרים לא רוצים שתהיה

היא ואני
את גומרת אותי, את לא מבינה?!
אני לא יכול כבר עם החיוך הזה

שוכב במיטה, מכורבל. לא זז, מקשיב לקולות התנים בשדות שליד
ביתנו. רוצה לישון, רק לישון. תשחרר אותי מפה כבר, נמאס לי, לא
רוצה יותר. שוכב עירום במיטה, השמיכה מתנגשת בעורי החשוף, ולא
עוזבת אותי. נותנת לי חום לחיות אבל לא נותנת לי לישון.

היפרדות
פתאום החלה נעה לכיוון התחנה המרכזית.
מביטה מטה. שומעת רוק בדיסקמן. שקטה.
לא מסתכלת שמאלה או ימינה. מנותקת.

יומן
שמענו ילדים מצחקקים מסביב, אולי בראש, אולי רצינו שככה זה
יהיה. והסתכלנו קדימה, וישר ולא ימינה ולא שמאלה, רק ישר, ולא
אחד על השני.

"עופר! כבר שש ורבע ועוד לא קמת!!!"
אני בוודאי חולם...
"עופר!!! אתה כבר מאחר!"
שיט, אני לא. אני ממשיך לעצום את העיניים, מנסה לתפוס עוד כמה
רגעים של מציאות. אבל לא, ההזיה מעירה אותי.

התבגרות
שומע שיר עצוב,
יודע שאף פעם לא אבכה שוב

יומן
מילה כה מורכבת. הרבה משמעויות. הרבה כאב נשפך עליה, אולי
אפילו יותר מעל אהבה. משמעות יכולה להיות מצד אחד המשמעות שלנו
בחיים. משהו שאנחנו חיים בשבילו, משהו נשגב, כמעט בלתי מושג.
אבל המילה משמעות בשבילי היא אחרת היום, היא יותר מזכירה לי את
המשמעות שאני נותן

אוטוביוגרפי
שמעתי אותו בוכה, שמעתי אותו צוחק.
ראיתי אותו בהוא.
ראיתי אותו טועה.
ראיתי אותו מוותר.
ראיתי אותו מת.

ביקורתי
אמרו תהיה ילד
אמרו לי לצחוק ביום העצמאות
אמרו לבכות ביום הזיכרון
אמרו תקשיב כשאמא שלך מדברת אליך

אהבה נכזבת
"תשמע, עופר" אמר בעודו נוהג. "היה יותר טוב לכולנו אם היית
מתחיל לעבוד".
"אני יודע, אבא, אני יודע..."


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
יש לי בעיה. כל פעם שאני מוצא אהבה, היא מתאהבת בי יותר מדי,
והופכת לתלות. אז אני בורח, כי אין בי הכוחות להיות תמיד נתון
למישהי, או שהיא פשוט מבינה שאני לא יכול לתת לה את כל מה שהיא
מבקשת.

התקרבנו, קפצנו ונהנינו ממשחקים של מבוגרים. בואי, אחותי, תעשי
אותי שמח. תשחקי איתי. אני לא בן שלוש כבר, אני בן ארבע. אני
לא אוהב את זה, אבל אני רוצה לשחק. איתך.
"בוא", קראת לי. באתי.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סידרה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
באתי,
גמרתי,
ניגבתי.





אביה האיום.


תרומה לבמה





יוצר מס' 16604. בבמה מאז 21/10/02 14:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לש. עופר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה