[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ש. מינוס
 Shlili Minus

אל היצירות בבמה האהובות על ש. מינוסאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ש. מינוס
Had consequence chosen differently,          
had fate its ugly head?                    
My actions make me beautiful,              
dignify the flesh.                          

Me, I am free.                            
I am free.                                

                           M. Stype, 1998




לרשימת יצירות השירה החדשות
הרהור
לפעמים
איני בטוח בכוחם של דברים

ייסורים
עלייך רק לברוח הרחק,
ממני והלאה

געגוע
תנודות מן הסוג המורגש
הן סימן ליציבות

בדידות
גם הפעם
חובות עצומים
ישולמו במילים

הרהור
זה לא שאני לא רואה
את פני הדברים

עצב
שלנו
מאיתנו,
בגללנו
בזכותנו.

הרהור
אפשר לנטוע עץ
גמד מידות
ולדמיין אותו משליך פירות

הרהור
כותבים שירים
כדי לשכוח

אכזבה
לא תהא עוד שתיקה שכזאת,
כי לא אתן

כמיהה
יש צהוב ולבן
בשפע הפרחים

ביקורת
על מה ולמה
על ראש התורן
מתנוסס זיכרון כועס

מצב
כשהוא משחק במפתחות שלה

מצב
אני חושב שבצורה דומה להבהיל
נלכדתי כך גם אני

מצב
בסלסלת הפרחים המתים
פיסות מבושמות של עצמי

הרהור
היכן זה סודק בך?

הרהור
היא מודה ליושב
שברום ספינתו
יקבע עובדות

הרהור
אני לא מתרשם
מפרינססה שיודעת שהיא פרינססה

הרהור
אתה בולם בפתאומיות,
בודק מעצורי שרירים,
אותך אני מכיר,
רק לא באופן רשמי.

עצב
כשהלב מעונן
ושמש רווחה
אינה מסוגלת לבצע תפקידה

הרהור
אני לא רואה את האיפור המרוח
שקלקלו דמעותיה

אכזבה
אחרי כל הצבעים,
בקצה קשת הימים
שידענו.

תאווה,
עוורון מצא בך אם,
רק כדי שתוכלי לי.

הרהור
יש בי מסמרים
שמחזקים את השקט,
אך לא מקבעים אותו
למקומו

הרהור
על גבי השולחן,
תווי הסיבה מקבלים צורה.

לאיריס יש סופת ברקים
הניתכת עזה מעיניה,
מכה ללא רחם.
כבר שעה ארוכה

בדידות
גם קנה רצוץ
הוא קנה שברפיונו
היה פעם נסמך.

געגוע
בתה עוצמת עיניים
כדי לראות,
אצבעות לופתות
כדי להרפות,

אכזבה
בין שורות הכוכבים הלילה,
חיפושים שלא החלו
בזכות שובם אל נקודת המוצא.

השקט היחסי לימד אותי,
שאסור ללכוד רגעים.
יש להניח לנפשם להתחלף מעצמם,
שיצדיקו המשך ציפיה

כמיהה
את זה אני רוצה:

הרהור
מילים נקרעות מן האוויר
אוויר נתלש בידי מילים,
שברים מתאחים בידי מה שנאמר,
מה שנאמר קורע את הלב לאט, לאט.

געגוע
לפי כללי האבל הנהוגים,
ידעתי והשכחתי
מעצמי לדעת.

הרהור
שמץ של חיו בגיא בן הנום,
הירוק מטבעו מטעה לחשוב.

בדידות
בדידות היא קשה,
אינך צריכה להסביר,
למצוא את החום
בחתולים ובמילים.

שמעתי
מילים שנאמרו,
כי ככה צריך.
הרוך שבקולה,

אינטרוספקטיבי
מריח את השעות
מנקבות את כרטיסיית החיים,
מן השקיקה המבעבעת
נובעים גם יסודות המר והמשמים.

אינטרוספקטיבי
שבר ושבר
מלחמה נכתבת

איך שמותר לי לגעת,
חמקמק עם קמצוץ של חיבה.
איך שמותר לי לברוח
כשהאש כבר הוצתה.

זה לילה מעורער עכשיו.
זה לא זמן להאמין,
זה לא זמן להסחף אחרייך,
או לדעת כל דבר שלא יהיה.

מקום
חלום מקוצץ כנפיים דר
בשישה-עשר שברי מציאויות.

וידוי
אם אתאר את הסערה
שהיא מחוללת בי
יהיה זה כהודאה.

ביקורת
וכי מה בדבר השער הסגור,
מחשכיו מספרים אודותיו
יותר מכפי שהוא.

תחושתי
כאן,
הקצב של מחוגי השעון,
רעשים קטנים של תנודות הזמן,
קובעים בינם לבין עצמם
עוד מזימה מרושעת אחת.

הרהור
כשאני מספר
על חולשות ותנופות

גורל
היום
נפרמים התפרים האחרונים
שהוחזקו בעל כורחם

בפרץ של חולשה,
הוא רגע אחד של תומה,
מבט נוסף של מרחק
ולידתה של אשליה.

אכזבה
כשמפסיקות לכאוב החבלות
אתה יכול לדעת
שבאמת נפלת.

הרהור
רואה את המוות צובט בחיים,
שופט את האמצע ללא רחמים,
חולב מהרגע שיר נכאים.

חפרתי בור
כדי לראות לעומקם של דברים

ייסורים
בלי חמלה, כמלח לפצע,
בלי אהבה לעור החשוף והרך.
שליח של עבר במקום של עתיד,
הכאב הזה איננו סביבי.

אכזבה
נשלח מחושים רבים להציץ,
לגעת-לא-לגעת

החלטתי כבר,
ולא בפעם אחת,
משך חיים שלמים:

הייתי אומר
אם הייתי שלם,
אם רק הייתי יודע
קצת יותר.

תחושתי
נפלא עד כדי מופרך
בממלכת הצללים

אכזבה
יש חלון הזדמנויות פתוח,
יש מבצר
בחשכה.

הרהור
ברחוב מעבר לפינה,
עדיין מנגנים את אותה המנגינה,
כולם, או לפחות חלקם,
חוזרים אל מאורתם באוטובוס

למה,
הכי לבד זה בתוך ההמון,
הכי ביחד זו בדידות בצוותא.

אכזבה
כמה משמח שוב
להרגיש משהו,
כמה עצוב.

התעוררות אל מרחב של זמן
עם אוויר צלול מספיק
עד שאפשר ממש להאמין,
להעז מול הסיכויים.

אהבה
והרצפה מחייכת,
כי היא שומעת אותך מתקרבת

ביקורת
עד כמה הרחקתי לכת
ממני עצמי,
חושש כבר לנסח באותיות
הרשעות מפלילות

בדידות
אז מה את אומרת
על השדים והרוחות

הרהור
ראיתי פעם
את צורת הענן הזאת
אבל הייתי אז אדם אחר.

אמונה
ואם לא אשמיע עוד תחינות
ואם תשקוטנה הן לעומתי
ואם אתעוור להאזין,
לא יהיו עוד מילים.

מצב
הקציפה שבין שינייך
היא הדמעה שסירבת
שתתפרק מעינייך.

ואם הצער צהוב

כמה מוזר להאלץ לחלוף
על פני שנים ומושבות,
לרצות להאמין שיש עוד,
כי זה לא מספיק לחיות ולמות.

געגוע
ראיתי טיפה טורפת נתזים,
לכדי בועה,
לכדי נחיל,
הזורם כמו התוגה
בחלון נפשי,
כך היא זורמת בי.

אמונה
את המתק
אני שומר בצד
לימים של ודאות עכורה

בדידות
בפעם האחת שריקוד
הדהים צעדינו,
נמצאה נוסחה חד-פעמית
לאופן החמקמק
בו צריך להיות,
אך היה זה
רק בראשי.

העצמות מרגישות סדוקות
מכדי להחזיק את הצעד הבא,
האצבעות מרגישות מנוצלות
למטרה שאיננה שלהן.

גורל
חלון מאובק בקומה השנייה מביט
מבעד סימני האצבע ששרטטה עליו

בדידות
הגפתי תריסים מאורות הלילה
וחלונות לדממה הראויה.

מחאה
נלכדתי
היכן ששקרים מעידים על האמת.

הרהור
יש שם
את כל שאפשר להמציא.

עצב
הורגלתי בריח שריפות באות והולכות
בנשימה.

הרהור
זה מתחיל,
נקודות קטנות מכתיבות את הקו,
דרך מותווית

הרהור
את לא חושפת דבר,
רק נחשפת במבוכה.
שגורמת שוב לתהות רק לרגע
האם את אותה נערת הפרס

מחשבות אחרות -
הן שאלות שזמנן הגיע.

בדידות
ככה מרגישים הימים,
והלילות -
מתים.

אכזבה
ראיתי את מה שחוצץ,
אך לא מעבר.

כתבתי לה סיפור קצר
שנסיבותיו האריכוהו,

הרהור
איני משחר לטרף
כפי שהיא חשה ניצודה.

כבר רגעים ארוכים,
ידי המושטת אל מול אוויר עומד,
חשוף, חבוט, שוקע לאיטי.

געגוע
צמרות העצים נאנחות
מול רוח טובה אחרונה
המנשבת בהן רמזים ואזהרות.

עצב
לעץ המתנודד כשיכור כפוי,
יש לשלוח משב נגד של דממה

דיאלוג
האם כך אומרים ברגש
את מה שלא

געגוע
זה בכלל לא שיר אבסטרקטי
על קיום ומסגרות,
למרות שכך אולי טעית לכתוב.

אהבה
אמרתי לה,
אמנם עומדות שתי רגליי נטועות בקרקע,
הרי שאוהב אותה יותר משיוכלו גם כל הכוכבים.

יחסים
חובק ספר עב כרס,
כולו ניסיונותי לשכוח.
אבל למדתי, חבריי,
הכל במילא נשאר.

אינטרוספקטיבי
צריבה נולדת
אל עיניים שאינן יכולות עוד
לשאת את הראייה,
כל כך רוצות לישון.

אכזבה
סליחה שהרגשתי
על-לא-דבר,
החמצתי
מתוק למנוכר.

ליקטתי במו ידיים חבולות
רגעים שיעלו בשתיקותינו
כדי שלא תהינה ריקות.

הגות
איך זה כל הדברים הנפלאים,
האיומים,
הכלואים ביותר
מסתיימים באותה ההברה?

הרהור
מכנס במהותי
את אבני הבניין של חיי

כמיהה
שערי שמים סגורים
לשמוע את אשר לא תאמרי.
בדד בשתיקה, אחד בדאגה,
אין כאן מנוס מלשאול מדוע,

ביקורת
אני מוכרח להודות,
יש משהו בכל הטענות נגדי:
אני די כפוף-גב
ביחס לספורטאים,
אני קצת נמוך

ייסורים
סימני השאלה שהיא
צריכים לעבור יישור
בלתי אנושי

ביקורת
צמיגים שרופים מסתובבים
עושים את אותן הטעויות

הרהור
אם
אני סוחר חד-פעמי
במזימות

מצב
אני מגדיר לעצמי
את הדברים שאבקש
כבר מראש.

הרהור
מילים שוב מגבות רעשי רקע,
ימים שוב מתעבים לכדי לילות,
ארגזים שוב נמלאים חפצי נצח
מתהום הנשייה שוב נחלצות הבטחות.

גורל
היא מתפתלת כמו שור רדום
ששכח סיבת זעם,
לכודה כמשחק.

עוצמת המכה
לא משתווה לעוצמת ההכרח,
עכשיו זה זמן לומר:

וידוי
ככה אני נשמע כשאני
נסחף בדימויים.

אכזבה
בתווך בין שגיאות וקללות,
בין השד הפרטי וזה שכתוב בכוכבים.

דמעות של עייפות,
ציפיות על לא כיסוי.
שקיעה בהתהוות,
עטרה של התיישנות

הרהור
אותם הקירות ראו רבבות של שורות
נכתבות ללא נמען

ביקורת
לא כי היא חרטה
על הסליחה שאצטער.
לא שהיא דג
ששוחה בי,

הרהור
אין צורך במילים הרגע,
רק איתות להסכים
שמסכימים

בדידות
איני יודע למה
את מכנה אותי בשמות
שלא מיטיבים לתאר אותי.

תחושתי
אל האוויר מתנדפות
כל הנשמות התועות
שאיבדו זה מכבר את דרכן.

לא,
לא יכול להפסיק לזכור.

מצב
הפעם,
נחשול שוצף בעד הלב.

תחושתי
ביום שבו אמרתי לה
'לא יהיה עוד'
בלשון שאינה משתמעת לשני פנים,
השתמע איזה פן שלישי.

אינטרוספקטיבי
בתוך אפלה שמבעדה לא זיהיתי עוד
ולו גם את ההחלטית שבמשאלותיי.

אינטרוספקטיבי
מערכת הנסיבות
דלוקה.

הרהור
החיוך שלך מתפתל
עד מעבר למחוזות ההיגיון שלי,
רק אל תאמרי לי את שמך,
למען לא תהיי נשדדת

הרהור
כל הצעדים שנדרכו
וטינפו את הלבן,
מתרוממים עכשיו ממרבצם.

תחושתי
הכל כבר שבור
ממילא

עדר אנוש נולד לתהות
מה היא הדרך הנכונה.

אינטרוספקטיבי
.שמכתיבה רוח חדשה,
איפוק מרומם נפש מסתנן בהדרגה
..'תכתוב גם על המגע של השפל,
על הצחנה ועל לחות מחניקה'...

כאב
התאהבי את המחשבה
ששיטו בך

כאב
אני יודע שכתבת פעם
שימייך כמו ספינות טובעות.

וידוי
תמיד היה כדי שלא יהיה עוד
ועוד ועוד

רואים אותי
על כל חולשותי,
מחפשים בי
סיבה טובה.

בדידות
יש בפארק בול עץ ענק ומת,
שוכב בגבעה המערבית ומשקיף על השכונה החולמת.

לא היתה כאן
דומיה כפי זו הפוסעת
בצעדים כושלים,
אך בחטף,
כובשת עוד נימה.

התעכר החום שבעינייך,
שפתייך לא מתאמצות עוד
במחוות שאתרצה.

הרהור
הרגע שוב נוזל,
כלום זולג מבין האצבעות.
זה מוות מטאפורי,
חיי בריחה ממציאות.

מצב
רק דבר אחד אוכל לספר אודותיה
היא מחייכת מדי יום רביעי

געגוע
היא נרקמת מעצמה,
אורגת מבין החתכים הקטנים
לטיפה חמה.

ראיתי
שביעיית ציפורים עפה
במבנה הגנתי,
חץ מופנה כלפי פנים

כמיהה
בהתבתקות הצוהר
שעמד בינינו,
עמדתי וליבי אינו שלם.

כמיהה
תיקך הוורוד,
מתנדנד כמו להתריס
על כחול חיוור להכעיס.

חרטה
על קו הטלפון,
מאזין אחד
וצל הרסני

הרהור
חשבתי לכתוב שיר בשוק,
אבל דאגתי מהמשמעות הנוספת.
שלא תהא זו בסך הכל עוד דרך
להיות לא מובן כהלכה.

אינטרוספקטיבי
גם ספסל ברחוב צדדי יספיק,
או צל העץ.
במידה שהאדמה אינה מבוססת בבוצה,
רק שתשרה הרוח הטובה.

הרהור
פחד הוא
דרך טובה לומר
שאין מלבד התשוקה

מצב
גם אמש סיפר שם רומאי אחד
מן הפרברים
על הקושי לבלוע
צפרדעים של אהבה

אינטרוספקטיבי
בא זמנם
להתפשר,
לגשר
בינם לבין עצמם.

בפינת הדרכים,
רחוב האהבה ושדרות הרעות,
נקודת התנגשות.

תחושתי
בנטל המחוגים
אשא אני,
הלילה.

מפלס דרך נגישה
בין הסודות שבחרתי
ובין הקולות שהותרתי נוהמים.

ייסורים
שמתאמץ, אני שותק.
כששותק, אני שותק.
כשאני שותק אני חושב
כמו מוות על הווה.

מצב
כמה מילים על הרגיעה
שאינה במקומה

עומד ומתבונן,
צועק בשיא השקט

'אם אתה עצוב', היא אומרת,
'אז תבכה'.

הסתחררתי במסירות הגדולה ממני
אל מול יכולותיה שלא תמו בי,
כי פעם עוד אהבתי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יסורים
לאור המצב
בלא הבחנה
ירי לכל עבר
מאש כוחותינו האחרונים

יסורים
ואת יכולה לשאול,
ואת יכולה להתפלא,
ואת יכולה להשתחל במעלה הגב שלי
לזרום כנחשול,
כמו איזה עצב שמסרב לעזוב.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
רק תעשה את זה
בלי לשיר.

רק הלב, טועה להאמין.

נורא קל ככה לכתוב
רגשות.

להתמיד
לרגע

כדי שאדבר בך שוב.




היא לא יודעת
שהוא בוגד בה
בזמן שהוא כותב
סלוגנים.




המאהבת של החבר
של שלי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 43168. בבמה מאז 14/10/04 17:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לש. מינוס
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה