|
 75546695
בימים סטודנט להנדסה, פילוסוף ועיתונאי בחדר השינה.
לפעמים בוחן מה מילים אקראיות עושות לדף יוצר בבמה.
חי כתחביב וכותב במשרה מלאה , מהרהר אם גם על חוסר
חזון זוכים לפעמים בפוליצר.
מאז שנות השמונים עוסק בעיקר בעבודה הסיזיפית של
הנשימה , משתדל לעקוב ושוב ושוב מופתע שכל נשימה זהה
לנשימה הבאה.
מאמין שאין משפט שלם ללא אוכסימורון קטן שמוסיף פלפל
ליצירה עגומה ממילא
ב-9 בנובמבר 1989 נפלה החומה.
ב-13 לנובמבר באותה השנה כבר היינו בשדה התעופה, עם המזוודות
והזכרונות.
|
ובחדר קול הדממה, ובחוץ שקט
השחר עולה, והרחובות שוב נקיים.
בפינה החשוכות של אלנבי קרני אור ראשונות חוצות את האפלה.
|
אנו קמים ועוזבים, משאירים את החדר האפל לעננות העשן ותוך דקות
קצרות פוסעים על גרגירי אבקה חולית מלאכותיים. אני שוב חושב
לשאול אותה, אך נאלץ להסדיר נשימתי עת היא חוצה את החול
במהירויות שאינן אנושיות.
|
רוח אביבית נעה איתם מהגבעות, שבתורן נשטפו להן בצלילי פריחה.
שיבולים מלטפות של שדות לא חרושים, וענן לבן בודד משייט.
עצים שרק נכרתו נערמים לקראת מדורת ערב, גזיות נשלפות ואיתן
ריח מר של קפה שרק רתח.
|
שנים האדם חיי , אוכל וישן ומעשן.
מדבר ומברבר , משוחח והוגה ובדרך כלל בעיקר הוזה.
יום אחד נמאס לי , החלטתי תם ונגמר.
החלטתי לשתוק קצת , מה לא חבל?
|
|
|
חשבתי לשלוח
סלוגן מחוכם ואז
שיניתי את דעתי
ושלחתי את
הסלוגן הזה
גרפומן הסלוגנים |
|
