|
 307790212 Rom
יליד שנת שמונים ושמונה.
משורר שנת אלפיים וחמש.
או לפחות מתיימר להיות אחד.
רומן. כמעט רוני. כמעט. שמחה ואהבה הם דברים קרובים. באמת. אבל
כנראה פשוט לא קרובים מספיק. הוא ידע את זה בזמן שהיא לחשה את
שמו באוזנו תוך כדי נשיכה קטנה. המאוורר שעל התקרה הסתובב
בנונשלנטיות ועליו, בנונשלנטיות שכנראה נדבקו בה מהמאוורר,
הסתובבו בגדים.
|
מוות חי כבר הרבה זמן. יותר מדי זמן, אם תשאלו אותי. הולך
ממקום למקום ומחלק מתנות לאנשים. אני מבין כשזה לאנשים שצריכים
את זה אבל לאנשים שלא? מוות הוא לא בדיוק בחור רע. הוא גם לא
ממש מודל לחיקוי. דיי באמצע כזה. אחד שנותן מעצמו הרבה לאחרים.
|
תינוק שעוד לא מלאו לו שמונה עשרה שנה
הולך על נעלי ריבוק, עם חולצה כתומה.
עולה על א' ויורד ל-ב'
לעולם לא זוכר שמות
|
חולם על המילים
שורות דיגיטליות ארוכות
מופיעות אל מול פניי
ומנסה, מדי פעם, לראות אותך, בין הצללים
|
ובין רגע נזכרתי
ברגע אחר
כששם, אז, בחדר
מאורר הסתחרר
|
ראיתי אותה כמו שהיא
מנסה לגנוב חתיכת אומנות עם
חן חתולי מהמרכז לתרבות
העירוני.
|
ולא נמאס מקטטות ואלימות ומלחמה?
ולא חבל שאין למה או מדוע או על מה?
ולו נמאס מביקורתיות כניראה כבר לא היה.
או אולי הייתי מתגלגל הלאה וחוזר בתור סיגריה.
|
מדי ירוק יושב ליד מדים כחולים
ומדבר על מחירים, כשנגמרות המילים.
|
נהר אורות אדום-לבן בליל מדהים של שקט
הזכיר לי רגע של תשוקה וצחוק
כשעל מרפסת עקומה שכבתי, מחויב לשתוק.
|
בסך הכל, הירוק גורם לאנשים לחשוב על הלבן שמתחת.
או שלא ואני מדמיין.
ואולי הקול גורם לאנשים לחשוב שאני עוד מחט
בערמה גדולה של שחת מזדמן.
|
בעיר קדושה לאיש אחד
יושב על כנף זהב
משב של רוח עדינה
על פני נהר נרקב
|
"אדוני אתה חזק מאוד וגם אני
אך מי יחרוט על מצבת קברו של מי?"
|
But then, when he found her at last
And they had lived for some years
He'd lost her to the world underneath
For his happiness but mostly, his fears
|
אני זוכר רגע מדהים
כשלפני הופיעה היא
כמו קרן אור בחשכה
היא שוב האירה את דרכי
|
בכל ימי לא ידעתי אישה
כמו שדיברתי איתך לראשונה.
|
האובייקטיביות שנדמה לי שהייתה
נעלמה למראה גזרתך הנאה
|
וכי מה טוב משורר שלא יודע לשיר?
רץ הכשרון, יחף, על הזכוכיות ברחובות העיר...
|
לצלילי טיפות הגשם
שנופלות עלייך לאט
הזמן, בלי לחשוב הרבה, מאט. רק קצת.
ומאורר שצץ משום מקום
מתחיל לקרטע מעומס בגדים שהצטברו עליו מאז שלשום.
|
היא נראית נורא
וכבר ראיתי סימנים.
שיעול, כאבי ראש, הקאות
לפעמים היא פולטת כמויות של שטויות
|
תמיד היה ותמיד יהיה
ומה בעצם כל זה שווה
אם לא עוד חצי אגורה
שיצאה ממערך המטבעות
|
מתחת לקו העוני;
בין ירוקת אריחים;
צומח צבעוני
על ענף גבוה, בין עצים גבוהים.
|
A nymph here lies, her eyes a forest green,
Quiet light surrounds her shoulders bare;
An aweful sadness fills her soul, unseen.
|
למר אינוקנטי הייתה אהבה אחת בחייו.
לפחות עד שהגיעה... היא.
לאדון המכובד היו עוד דרכים לפניו.
או כך נראו הדברים...
|
יום אחד אמר אדם "הלכתי לאכול ערב"
ולמחרת לא הייתה שקיעה.
|
ישבתי בשקט, היחסי, כמובן
באמצע מקום שומם ומסוכן
הרוח- חברתי, הקירות-משפחה
מסתכל אל תוך עצמי ומאזין לדממה.
|
נראה בודד שם על הגבעה
עם שום דבר חוץ מהענן מעל ראשך שיארח לך חברה.
הלא תרדי אליי?
תתחממי מעט בשבילי?
|
ההיגיון שחסר לי והעצב
תפסו אותי במילה.
|
הלילות הלבנים של מוסקבה
את תראי, עוד הלילה, ישחירו.
ובבוקר, בתור אכזבה
אורות השמיים שוב יאפירו.
|
איילת, איילת פלאית,
השמש זורחת בחוץ;
קרני אור הבוקר מפלחים
לבבות אגלים
|
בבוקר שמשי ורציני במיוחד
ישבתי תחת אורן עם ורד ביד.
הורד לבן, השמיים כחולים.
וכך התחלתי לחלום חלומות ציוניים.
|
חמש לגימות ארוכות ונוראות מבקבוק אחד נפלא
אלפי מראות ומאות חזיונות מדבר פשוט כמו שתיה.
חמש לגימות לכבוד חמישה גורמים, חסרי כבוד כולם.
חמש סיבות לחיות או למות משמחה, עצבות או כלימה.
|
כשאלוהים מחייך והחשכה נשברת
קרני האור המופיעות נראות טיפה אחרת.
|
היה זה אמצע חודש אפריל
וכמו בכל שנה הייתי שוב מעפיל
אל הרים נסתרים ועמקים נשכחים
מסתכל על השמש שוקעת בין הערים.
|
ספרי-קרואים, דפי-קרועים.
ומתגלגל בין השירים
כדור אבק קטן ורך.
בצבעי אפור וריח לילך.
|
לאויב יש טריק חדש שהוא למד בעזרת ציוד טכנולוגי חדיש
האויב הולך להראות לנו (ויש להדגיש שבבית לא עושים
דברים מסוג זה אחרת השכנים יתרגזו והרבה)
את קסמו החדש, הנוצץ, המסוכן
האויב הולך לבצע אל מול עינינו, ממש כאן!
|
'חמש הוא מספר מתקבל על כל הדעות'.
כך אמרו אלפי מבחני התאמות.
לא צריך שנינות וחוכמה או אוצר מילים מתוחכם
בשביל לזכור מספר כה מצומצם
|
סיפור שהיה, לא מזמן, כך היה:
היה זה ויכוח או שמא מריבה...
על טבעה של המוזה ומה היא לובשת.
האם היא הולכת או שמא נוחתת?
|
לפעמים למשורר הנ"ל אין מילים.
לפעמים הוא לא בטוח אם הוא
אדם או להקה של ציפורים.
|
היה לה עבר והיה לה עתיד
רחוק, עוד נפרס לפניה.
היה לה אותי.
או לפחות כך נדמה לה.
|
הוא - עומד ומעלה פנים של שחוק
אל מול הלצותיה...
|
תתגאו בסופרים ופיסיקאיים.
מדענים דגולים ואנשי רוח
בעוד מרצחים ושונאים חופשיים להרע
ושמות קורבנות מצטברים על הלוח?
|
כדי לחיות ולא למות עוד. להמשיך לחיות. להיות...
את מי ניסיתי לרמות? הרי ניסיתי רק לצפות
מראש התנהגות אחרת וגם את זו המכוערת.
משמע? פשוט להתנסות.
|
|
|
"יש לך עט
נובע?"
אנשים שהיו
רוצים להיות
אינטלקטואלים. |
|
