|
רועי ויטלר
אורי פתח חלון, בחוץ שיחקו ילדים, החופש הגדול בעיצומו, אורי
סגר חלון, "עדיף להחנק", חשב.
|
אחר כך באה אלי ושתי עיניה נוזלות. באתי לשתות את דמעותיה,
כהרגלי, אך זה היה טעם אחר, ירקתי אותן ואמרתי:" זה מי ים".
היא חייכה אלי חיוך ואמרה שהיא אוהבת אותי.
|
הבן קם ללכת, מזועזע מעוצמת המעשה
האם נרעדת.
הבן בוכה אבל עיניו יבשות
האם - עיניה תמיד לחות.
הבן רוכן.
האם מתכוננת לספוג נשיקה.
הבן לוקח מפתח.
האם מתכווצת.
|
ואני עולה על הר בירושלים
וזהו רק חלום
במציאות לא הייתי עולה על הר
שאין בו מעקה בטיחות.
|
כשיש את השיר של נועמי
ברדיו
אז היא באה בריצה
נעמדת מולו
ובוהה.
|
השכינה שורה כאן
בקברי
מכל עבר צפים ועולים
גלי געגוע לחיי.
|
וזה התחיל אצלי בצרחה
בעצם זה התחיל כבר אתמול
זה תפס לי את הלב ומעך אותו
|
אני ילד טבע שכמותי
חד ונסער
חושיי מחודדים מופנים
אל השמש
שמסנוורת אותי
משפיל מבט לאדמה
|
השאירה אותי עם הערגה
שזה כמו געגוע
רק מילה יותר יפה
|
אל תזיעו בגללי
שבו בבית עם מזגן
|
המציאות בעיני המתבונן
המתבונן זה אני,
אני בעיני המתבונן
אני זה אני
|
נסיונות לרפורמה בעברית
רפורמה היא בתו של
השעמום
השעמום הוא יציר הזמן
|
זה לא משנה
היא עומדת
לופת את שדיה,
בצומת.
צדקה תציל ממות.
|
ואני כלאדם, יכול להחליף שם וזהות, לפתח מבטא גרמני או לגדל
קרחת; האפשרויות שממתינות לא מגבילות, אני הוא שמגביל אותן.
|
|
|
מיצי מיצי
מיצי...
קססס...
פססס...
חגלה, מנסה
לשכנע את המורה
שיש לה שפם |
|
