|
להרים ראש? להביט סביב?
הוא פה עכשיו, מה שהיה, היה.. ומה שיהיה.. שיהיה
כבר.
יצור קיצוני, קוצני.. עם נטיות להיות מאושר רק בחגים
ומועדי ב'.
אחת הבעיות העיקריות שלו בחיים זה שהוא יודע מה הוא
מחפש, אבל מקבל בעיקר דברים אחרים..
קבלו אותו במחיות.. ושאר ירקות העונה..
רגע של דמעות.. לא נשכח מלב אוהב..
לפעמים אף מעכל אותו.. ביגון וכאב..
|
ראיתי אותה עם עצמי לרגע,
מוזר לראות את עצמך..
|
אני זוכר, זאת היתה שיגרה חיוורת
|
סיר הבשר המקולקל כבר נראה טעים..
זה לא שהיה טוב, שרע עכשיו.
|
חזרי אלי.....
אני, המבכה אובדן ילדה.
|
סתם, זה הכל סתם..
מן חיים שכאלה..
|
הם מלאים במחשבות, לחיות ולמות,
הם מעירים את התקוות, משא תמימות,
טרם יבשו המצבות,
תפשיר גם את האהבות,
בכל זאת שירה נגע בלבבות...
|
דברי איתי.. דברי אליי..
רק דברי.
|
לפעמים האויב..הוא מבית.. תרתי משמע
|
כל החיים.. ועכשיו.. הכל שונה, ובכל זאת.. בדידות.
|
יושב בארץ אחרת, בוהה אל העבר
פה יום חדש רק התחיל
ושם ערב כבר
|
מפרש אהבתי נופף לקול המיית רוחך, שוטף
את כובד השתיקה, את שתי עינייך..
|
שוב, בפעם האלף.. ( למען האמת, השניה...)
רציתי באמת...
|
כעסים שקטים.. יהפכו גם יום יפה לסערה משתוללת..
|
מבט קצר לאחור על אותו הסבל,
על מסלול הניצחון, המהול באבל;
מעכשיו הכל חדש, מעכשיו נקי,
מעכשיו אני כבר לא חוזר, אל תחכי;
|
האדמה משכה אותי יותר חזק מתמיד
ולא היה מקום אחר ללכת
|
אחת קטנה, שתלטף, בת כמה שנים,
|
מאז נפלה תקווה, לבי נשבה, האור כבה
|
|
|
יש אנשים של
קיץ,
יש אנשים של
חורף,
יש אנשים עם לב
אבן ויש אנשים
עם לב זהב,יש
אנשים עם קטן
ויש אנשים עם
גדול וכמובן שאת
אלה אני הכי
אוהבת מכול. |
|
