|
 151851692
נולדה בשנת 1988 למשפחה אוהבת, וגרה בבית קטן בשכונה
קטנטנה במעמקיה של נס ציונה- הקטנה.
אוהבת לגלוש באינטרנט, לראות טלוויזיה, לחרוש על
הטלפון לשעות (מה אכפת לה ההורים משלמים...), לרקוד,
לשיר ולשחק...
טיפ:
בגלל שיש פה איזה 30 יצירות שמתוכן יותר מחצי סתם
משעממות החלטתי לתת לכם טיפ ולרשום לכם מהן 10
היצירות מתוך ה-30 שיותר יעניינו אותכם...
כך הכל התחיל
הדייט הראשון שלנו
חושבת עלייך
יושבת על ספסל
מאותו היום
היא לא תסלח לה לעולם
שוכבת על הדשא
ללא הורים
צופה בכוכבים
סיפורה של שרון
יש יצירה חדשה איתך ובלעדיך... תקראו ותנו
תגובות!!
ואל תתייחסו לסדר כי זה לא מסודר מהיפה לפחות יפה או
משהו כזה.....
"אני לא יכולה להפסיק לחשוב אליו, אני אוהבת אותו כ"כ בחיים
אני לא יפסיק לאהוב אותו, הוא פשוט אהבת חיי!....
|
יום אחד באתי לביה"ס וראיתי אותך יושב עם חברים שלך, ולא ראית
אותי, ישבתי עם הגב אליי, באתי לכיוונך בשקט בשקט, ושעמתי על
מה אתה וחברים שלך דיברתם. עליי. סיפרת להם הכל, כל מה שסיפרתי
לך. ממש הכל!
|
כשאתה איתו, אתה לעולם לא חושב איך יהיה בלעדיו, מה היה אם
מעולם לא היית מכיר אותו, או להיפך, אם הוא בפתאומיות ייפרד
ממך עכשיו......
היא השתדלה לא לבכות, היא רצתה להתנהג כמו שהוא אמר לה, ולא
לתת לעצבות ולכאב לגמור עליה.
|
אני יושבת איתך על הספה, נזכרת בתקופה שהיינו ילדים והיינו
יושבים מתחת לבניין שלך ומשחקים בגולות, וקלפים, וקלאס וכל
המשחקים האלה של ילדים בכיתה ג'.
|
הוא עזב.
השאיר אותה יושבת על מדרגות ביתה שרועה בבכי היסטרי.
היא לא האמינה שיבוא היום שזה יקרה.
שהוא יעזוב, היא ניסתה לדחות את זה כמה שיותר,
היא ידעה שזה יקרה מתישהו, אבל לא ידעה מתי.
|
הוא לומד בכיתה אחת בשכבה שלי, לא בכיתה שלי, ככה שלא יוצא לי
לראות אותו, רק פה ושם בהפסקות, אבל כל פעם שאני רואה אותו אני
רואה כמה שהוא חמוד ומתוק וחתיך..... ואני מרגישה לאט לאט
כאילו אני נדלקת עליו יותר ויותר.
|
הם היו הידידים הכי טובים.
היו יושבים ביחד שעות ומדברים על הכל כולל הכל.
היה להם כ"כ קל להיות פתוחים אחד עם השני.
אבל זה נגמר. הידידות נגמרה.
והכל בגלל שטות.
|
כל יום לפני שהלכתי לישון הבחנתי במן דמות מוזרה בוהה בי מעבר
לחלון.
הסתכלתי עליה חזרה, כל יום, וניסיתי הבין מה היא... אבל ללא
הצלחה.
|
הם באו אליי לחדר, שניהם, ואמרו לי שזה סופי.
שהם מתגרשים.
הרגשתי מן אגרוף חזק בלב.
תמיד הם הצילחו להתגבר על המריבות שלהם, וחשבתי שכך יהיה גם
הפעם.
אבל לא.
|
ישבתי בביתי.
בסלון, ראיתי טלוויזיה.
פתאום שמעתי "בום" גדול. בום כזה בחיים לא שמעתם.
הסתכלתי מהחלון.
בקושי ראיתי משהו. הכל היה אפור.
|
יומן יקר....
שוב רבתי עם אמא שלי הפעם הריב היה גדול מתמיד, היא אמרה לי
שהיא מתביישת שאני בנה, ושהיא לא רוצה אותי יותר בחיים שלה.
|
ישבתי לי, על הספסל בגן הציבורי.
יושבת ומסתכלת...
מסתכלת על האנשים המבוגרים שיושבים כמה ספסלים לידי, ומשחקים
שש-בש,
מסתכלת על הזוגות, שמסתובבים מחובקים,
על הזוגות שיושבים על ספסל ומדברים, ממש כמונו- פעם.
|
אני יושבת בכיתה קטנה ומצחינה,
"מקשיבה" למורה שמדרת על משהו ציפורים שמנקרות בתוך המוח או
משהו כזה,
אבל במוח שלי- רק אתה.
|
ישבתי שם, אחוזת פחד.
כולי רועדת.
פעם ראשונה שראיתי איש מת.
ולא סתם מת, הורג את עצמו.
|
ישבתי בשעה ראשונה, שיעור תה"ך משעמם רצח.
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך, לא יכולתי להוציא אותך מהראש
שלי.
כתבתי "I love you" ענק על איזה דף שתלשתי מהמחברת, ידעתי שזה
מכוון אליך, אף אחד אחר לא ידע...
|
שלשום הוא בא אליי הביתה בערב, ושאל אותי אם אפשר לדבר איתי
ביחידות, אמרתי לו שכן ועלינו לחדר שלי, הוא אמר לי במילים
האלה ממש:
"אני צריך לספר לך משהו שישמע קצת קשה אבל זאת האמת"
נתתי לו להמשיך כי רציתי לראות לאן זה מוביל...
|
תמיד חלמתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה נשיקת לילה טוב בסוף
יציאה איתך,
תמיד חלמתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה נשיקת חצות בסילבטר
איתך,
תמיד חלמתי שהנשיקה הראשונה שלי תהיה במהלך איזשהו סרט שנראה
ביחד, אני ואתה....
אבל זה לא קרה...
|
זה היה שבוע לפני הנשף, אף אחד עדיין לא הזמין אותי, הייתי כ"כ
מאוכזבת....
|
קראו לה שרון, היא כבר הייתה בת 37 ולא מצאה אהבה בחייה.
משפחה גם לא היה לה, היא הייתה יתומה מגיל קטן כי הוריה היו
מאד מבוגרים ונפטרו כשהיא הייתה בת 18.
|
כ"כ ניסיתי להוציא אותך מהראש שלי ולהפסיק לאהוב אותך, שכבר
שיכנעתי את עצמי שאני באמת לא אוהבת אותך יותר...
|
אתם מכירים את זה, שתמיד אתם חולמים על משהו, מדמיינים איך זה
יקרה- כל הפרטים- איזה מושלם זה יהיה ודווקא כשזה קורה זה ממש
לא מושלם כמו שחשבתם שזה יהיה?
|
מסתכלת על התמונה שלך בידי, היא מעלה זכרונות... זכרונות של
טוב וזכרונות של רע...
|
שכבתי לי במרפסת שבגג, צופה בכוכבים.
תוהה על החיים, מנסה להבין איך הגעתי למצב שאני בו עכשיו.
שעות, שכבתי על הגב, מסתכלת על הכוכבים, מקווה סוף סוף להבין
משהו, שמשהו יהיה לי הגיוני, שמשהו יסתדר לי בחיים, שסופסוף
אני יבין מה קרה ולמה אני במצב הזה.....?
|
הוא היה איש שקט.
לא היה לא יותר מדי חברים, תאמת לא היו לא בכלל חברים.
הוא אהב את השקט, אהב את הלבד.
הוא גר על מן גבעה קטנה, במן בית קטן רחוק מכולם...
|
ואני שוכבת לי על הדשא...
מסתכלת על העננים...
נזכרת בהן...
|
baby, what should I do?
do I need to spend more time with you?
|
אני אוהבת אותך, ולבי נשבר.
בחיים לא יהיה אותו הדבר...
|
הוא הלך,
אמר יפה שלום,
ויצא מהדלת,
יצא מהחיים שלי.
|
נכנסנו לביתך והתיישבנו בסלון, ישבנו שם ודיברנו, על כל נושא
שעלה לנו לראש, זה היה כ"כ כיף, לדבר איתך, אחרי כמה זמן, קמת
והדלקת את המערכת על מוזיקה שקטה ורומנטית...
|
הוא היה כזה שלא משנה כמה מדוכאת או עצובה את- שיחה אחת איתו
תרומם לך את המצברוח לשמיים, הוא היה כזה שאפשר לספר לו הכל
ולסמוך עליו שלא יספר לאף אחד- ואת יודעת שהוא יבין אותך.
|
חברה טובה,
זאת חברה,
שתהייה איתך תמיד....
|
יש לי מן הרגל נוראי להידלק על הבנים שאני יודעת שבחיים לא
יהיו שלי,
ושלא יהיה ביני לבינם כלום.
אבל הפעם זה שונה,
|
חלמתי שאנחנו נפרדים, שאתה בא אליי הביתה ואומר לי שזה נגמר.
הרגשתי כאילו זה היה כ"כ אמיתי! לא רציתי שזה יקרה....
|
הכל התחיל,
כשראיתי אותך, באותו בוקר,
בחולצה טריקו כחולה וג'ינס,
התיישבת על הספסל, שם ליד המדרגות...
|
במעמקי פולין בשנת 1939 לספירה, גרה משפחה עניה, דלת כל, אמא-
רחל, אבא- אברהם, ילד (7)- יוליוס, וילדה (11.5)- צביה.
רחל ואברהם ישבו בסלון ביתם הקטן, ודיברו על המלחמה, בזמן
שיוליוס וצביה שיחקו להם בחדרם.....
|
קצת לפני שהנשים הגיעו לחדר נשמע קול יריה גדול מחדרן והן רצו
במהרה לראות מה קרה, הן מצאו את יוליוס יושב על הרצפה מוקף בדם
כשחייל נאצי שרוע על הריצפה עם חור של כדור בלב.
הנאצי מת במקום ולחדר מיד הגיעו שוטרים וחיילים נאצים נוספים
לראות מה קרה.
|
ביום חמישי בבוקר קיבלה רחל מברק בדואר, שבו היה כתוב, שעליה
להגיע עם כל משפחתה, לתחנת הרכבת, היא הבינה שזה הסוף.
|
|
|
זה השם שלי ,
בכבוד רב.
צפיחית בדבש
זה יותר טוב?!
בכבוד רב
כבוד הרב |
|
