|
אני לא יודעת לכתוב ששמח,
אני לא יודעת לכתוב שמענין.
אני לא יודעת לכתוב שיש לי זמן,
אני לא יודעת לכתוב כשאני מרגישה אהובה.
ככה זה גם נראה (?)
אמא לא מרשה לשירה לשחק ברובים, ושירה כבר יודעת שמלחמה זה לא
טוב וחיילים צריכים רק לשמור עלינו, ואף פעם לא לירות,אז שירה
לא מפחדת...
|
-"תמיד הייתי אוהב אותך קוקי", אני מנסה לגמור עם השיחה הזאת
כדי שנוכל ללכת לישון.
"ואם..."
-"ואם מה?"
"ואם הייתי שונאת חיות? היית אוהב אותי, עדיין?"
-"כן".
"גם אם לא הייתי אוהבת את לאקי?"
|
"מושי, אני הולכת רגע למכולת של איציק עם בייבי"
-"טוב פושי..."
המכולת של איציק זה לא כזה רחוק, לא לוקח שבוע לחזור משם...
|
עומר סוועאד, עדי אביטן ובני אברהם - הילדים של כולנו
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
למה לי לפחד מזה
שמאשר את
הסלוגנים? מה
הוא יעשה, יוסיף
לי כינויים
מגונים לחתימה?
נראה אותו גבר.
חרגול מכחיש
שואה ומסרב
להאמין שיש
מישהו שקורא את
מה שהוא כותב
ויכול להוסיף
דברים כמו חרגול
סגול ולא כל כך
גדול או משהו
פחות מתחרז אבל
יותר מעליב |
|
