|
רק שתדעו, שש שעות מול המסך רק בשביל להחליט אם אני
פותחת דף בבמה או לא, זה החלק הקל...
לשים פה, גם אם זה יצירה פשוטה וחסרת תוכן, יצירה
שלי, אישית, היה פי 1000 יותר קשה...
אז אני רתם...
הגיע ריחוק
מדםעות שזולגות
לא מגיע חיבוק
לדםעות זולגות.
|
מה שאני זוכרת
מהתקופה שהיינו ביחד -
את ההרגשה שמרגיש ילד עזוב,
את תחושת הלבד, שתקועה על הלב,
|
חוסר רצון לחיות,
חוסר רצון למות,
חוסר הערכה מוחלט...
|
האלכוהול נותן לי סיבות חדשות
לחיות
ורצון לדבר אתך על הסיבות הישנות
למות
|
מסתכלת לך בעיניים ורוצה לבכות.
|
מראה עינייך, עיניים שלא השתנו לעולם, מטריד אותי. את מופנמת
לחלוטין וחסרת אהבה לקרובים לך.
עזבת את עולמנו בלי לשים לב לנוכחים בו. אמרת, שעולמך הפך
למקום משכן של פחדים, פראנויות וכעסים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
