|
"Sometimes lies are more dependable than the
truth."
- Ender's Game
היא ידעה שהיא לא בעלת אופי כובש, היא ידעה שהאינטליגנציה שלה
לא בשמיים והיא ידעה שאין גבר (או אישה) שמסוגלים לדבר איתה
יותר מחמש דקות ולא לפהק לה בפרצוף.
|
הרגשתי איך הוא משתלט עליי, השחור הזה. הצור הזה.
ולא היה לי אכפת.
אפילו רציתי.
גם ככה צור היה החיים שלי, אז עוד קצת ממנו לא יזיק.
|
צור תמיד היה שם.
גם כשנדרסתי מהאופנוע של אחי.
גם כשאימא זרקה עליי כלי מטבח.
גם כשאבא עזב ת'בית בגלל שנמאס לו להוציא את כל הכסף שלו על
כלי מטבח חדשים.
תמיד היה.
|
ג'ני : "אז מה אתה רוצה ?"
בוב : "אני לא יודע".
ג'ני : מה זאת אומרת אתה לא יודע ?"
בוב : זאת אומרת שאני לא יודע."
|
Why do I keep repeating my self ?
Who am I trying to blame ?
Why do I feel so ugly?
Why do I feel so ashamed??
|
והיית עוטף
במילותיך
יפות כמו השמיים.
|
ונדמה לך שאני עיוורת
מוצא מחבוא בין הריס לעפעף
אבל אני רואה הכל, ילד אבוד
אני רואה אותך שם, ילדון מכושף.
|
תבטיח לי
שכשאלך
לא תנגן שוב את השיר שלנו
ותרקוד לבד לצלילי הפסנתר
|
והביישנות
היפה הזאת שלך
שמלטפת אותי
לפעמים
מבפנים
כשאתה לא שם לב.
|
והיית עוטף אותי
בשמיכה ענקית של אשליה וייאוש
ולוחש
זה בסדר
הדשא שלי
רקוב יותר
|
ילד קטן שחולם על שלום
איכר מזדקן שלא עובר את היום
בבית הקברות בונים עוד מצבה
ואתה ואני עושים אהבה.
|
שתיקות ערמומיות במסווה של תמימות,
שתיקות שנמשכות עד מאוחר
השתיקה שהייתה לנו אתמול,
השתיקה שתהיה לנו מחר.
|
את עומדת ליד הבר, זה בטח מגניב. מבקשת כוס טקילה זולה שמחלקים
במקום חינם, בכלל מגניב. את כבר מסוחררת משתי הבירות ששתית
קודם, אבל נו יאללה, אל תהיי כבדה.
|
How I wish you were me
Feel what I feel
Think what I think
|
לדן היו עיניים יפות ופנים בוגרות וילדותיות כאחד. כל פעם
שהסתכלתי עליו ראיתי את מי שרציתי להיות, ואת מי שאני עכשיו,
ואת כל היופי שבעולם.
|
יש שאומרים ששני זיכרונות זה מעט.
יש שאומרים ששני זכרונות זה המון.
ואני רק אמרתי שזה לא מספיק.
|
סיון : למה אתה אוהב אותי ?
עומר: איזה מין שאלה זאת ?
סיון : שאלה, כמו כל השאלות. כמו "מה השעה?" כמו "מה נשמע?"...
שאלה. אתה אוהב שאלות ?
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
אז איך שאני
יושב שם, בחדר
שלי, פתאום אני
שומע קול. אני
מסתכל מהחלון,
לא רואה כלום.
פתאום עוד פעם
הקול הזה. אני
פותח את הדלת
וצועק "מישהו
בבית?" אף אחד
לא עונה. אני
חוזר לחדר. שוב
הקול הזה. אני
מנסה לשמוע
מאיפה הקולות
מגיעים. בסוף
אני מגלה שהם
מהבטן שלי.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|
