|
אז אתה מחפש בחנויות ומתשאל את המוכרות שאומרות בחיוך שהן לא
יודעות. ואתה הולך לבנק כי שם יש הרבה תור ואנשים ובנקאים
שהשקיעו לימודים של שנים והלא הם כל כך "משכילים" ואתה מתאכזב
כשגם הם לא יודעים. אז ננסה בים אולי השמש והשחפים ידעו אולי
הגלים יגעשו ויביאו לי
|
הייתי ילדה עם מצב רוח
שלמדה לרקוד לצלילי הרוח
והכל נשב וכל צעד היה מחושב
והעלים פזזו עם הצעדים
והלב צהל ושמח מבפנים
|
את כל אלו ידעתי בעבר ועכשיו התבגרתי והתפכחתי גם והכל נראה
שונה ומוזר ולהכל יש טעם אחר, והריח שלך גם הוא פה חסר
וההתבגרות שלי, אי-שם נשארה מאחור וההתבגרות שלי נסוגה לאחור.
|
זה קצת מוזר לחיות ללא ריגושים, אבל אני כבר חיה בלי אמוציות
מזה שנים. פשוט יום אחד הלכה לה לאיבוד ההרגשה ועמה כל אותם
דברים נפלאים שהיא נושאת בחובה. כל אותם הפרפרים בבטן השתחררו
לחופשי וכל אותם הזיקוקים בשמים מזמן כבר לא מנצנצים.
|
וכל בחור רצה רק לגעת ולנשק, ואף אחד לא התעניין ושאל מה מציק
וכואב. ידיים ועוד ידיים בזוגות, נגעו וחדרו לתוכי ללא
רגשות.אני שונאת שאפשרתי, מדחיקה ושוכחת, ומתפללת לשקט נפשי,
שלווה ונחת. כל כך נכספת לחיבוק אחרון, עם כוונה טהורה שיעצור
את מחוגי השעון. ולנצח
|
והשנים הן ממך חומקות והמבוך הוא כל כך ארוך, והיציאה ממנו היא
בנשימה האחרונה שתנשום ואז אתה תדע שמיצית את חייך עד תום.
|
מרגע שתינוק נולד הוא מתחיל לרקוד
החיים סוחפים אותו לג'ונגל של מחול
ובמחול הזה צריך לעתים לנוע בזהירות
כי יש בג'ונגל הרבה נחשים ואריות
ויש חיות מסוכנות וטורפות
אבל יש גם המון יופי וחן
ויש קצב ותווים גם כן
|
אלוהים תכניס אהבה לחיי, כי רק זה חסר עוד עד בלי דיי. אלוהים
תקרא את זה מכתבי, אלוהים תענה לזו בקשתי. המכתב כבר בכותל אך
איה היא אהבתי? שלח לי אותה בדואר אקספרס אם זה אפשרי...
|
בעולם הזה ישנו מגוון של אנשים ולכל אדם מתאימה ארשת פנים. כל
הדמויות שבעולם נולדות ומתפתחות אצלי בראש ואת כולן אני מכירה
כי הן פחי מוחי, מרקם של המצאה.
|
תמיד כשמבטנו היה מצטלב, הוא היה קורץ לי, מחייך מרים את הכוס
ולוגם עוד לגימה מהמשקה....
לחייך צ'יף....לחיי רגע משותף בינינו....
|
קו החיים האם הוא נגמר - ומה קורה אז?
האם זה מפחיד או שליו?
האם משהו עליי שם חושב?
והגורל והעתיד מה הם לי צופנים?
מה מחכה לי עוד רגעים מעטים?
ומי עוד חושב כמוני מי?
ומי בלילה מקשיב לתפילתי?
|
לכל בן אדם יש רגעים של חולשה, יש מצוקה ולפעמים מועקה. כל אחד
מעלה שאלות, בקשר לעצמו ולעולם, מה לעזאזל תפקדנו פה בכלל. האם
אנו ממצים את המקסימום? יש לאדם אינסוף פוטנציאל רובו ככולו לא
ממומש. אין לנו גבולות. למעשה אנחנו בסך הכל חיות
|
לחיות בתוך עצמי, בתוך גוף בתוך מחשבה
לחיות בתוך נשמה לא גמורה
לחיות כשכל העולם סובב סביבך
והכל נועד להגשים את מהוויך ורצונך.
|
איה אתה המבושש לבוא? מתי תצית את רגשותיי באור? אולי תיגע,
תלטף ואת נשמתי תכשף. אולי תאהב עד מחנק עד שלבך ידמם ויכאב.
השמים גוועים ושומעים רק את דפיקות הלב פועמים. השמים מה הם
מבקשים לי, באוזניי הם צוחקים בי.
|
אני אשת האופל, זה דבר רציני
גרש אותי, אם תוכל
אני רק אתעצם ובתוכך אשכון
גם ביום וגם כשתרצה לישון
כי ממני לא ניתן למצוא מסתור
גם בקיץ וביום גשום ושחור
|
אתמול היה כל כך טוב, אתמול לא חשתי במכאוב, האם גם היום אותי
תרגש, האם גם היום בקסמך אותי תהפנט. האם גם היום אפליג בעולם
המחשבות, האם גם היום תופיע באלו החלומות. האם גם
היום.....האם....היום.....אתמול.
|
בממלכת הדמעות הרגשות קפאו, העיניים הצוחקות כבר מזמן כבו.
החיוך הפך לקרח, ההבעה עכורה כמו מי מלח, והגוף... הוא
ממתין... לך, ללטיפה שהיא כמו קטיפה.
|
הים בטובו שולח לי צדפים ועוד כל מני עדיים יפים ואני כסרטן
רגיש מחפשת את אהבת אותו האיש שבפשטותו ילטף את פניי ובשתי
ידיו ימחה דמעותיי. אותו אחד שיחשוש מלגעת, שיתקרב ויסוג. פניו
יקרינו טוהר ואור.
|
הוא ירד מהסוס ויכרע וגורלי וגורלו יתמזגו בלא נודע והעבר כבר
לא יהיה חשוב והעתיד כבר לא יהיה עצוב, כי יהיה לנו אחד את
השני.
איה אתה דון קישוט שלי?
|
לאהבה טהורה לבי משווע והגעגוע מפיץ צליל מיתר והגוף הוא מרגיש
מיוסר והלב מכאב עז נשבר והזכוכיות - הן עשויות דם.
|
אולי משהו ירפא את הלב הקודר שדמעות של דם מדמם ואולי מחר זה
ירגיש טוב יותר ובינתיים הדם ביקום הוא נמהל, לנהר הדמעות של
כל האנשים הוא מובל והוא פורץ את כל הסכרים והוא שורף עמוק
מבפנים ומשחית את כל אותם הפרחים שצמחו בתוך הנשמה.
|
האינסוף מה הוא בכלל
והיכן הוא ממוקם
האינסוף זה פה זה גם שם
מי יצר את זה המרקם
ומי ברא אותו כל כך רם
ממה הוא מורכב ומה הוא מכיל
ומתי אותו אזכה ואכיר
|
הזוהר הצפוני כל כך קרוב ונגיש
ושם יש חכמה בכל אישה ואיש
צריך רק להעיז ולהכנס
ושם מתגשם כל פלא ונס
ושם יש בשפע אהבה
|
דיברתי אתך ורציתי יותר
רציתי שעל חיי לא תוותר
רציתי שתרצה אותי עטופה בחיקך
דיברתי אתך וזו רק מחשבה
|
החשוב הוא להמשיך ולהתקיים כי כל יום שעובר הוא עבר ולא חוזר.
כל יום שחולף מקרב אותנו לסוף כך שמכל המכלול שאנחנו, מכל
הידע, הדעות והרצונות, זה עצוב אבל יישארו רק עצמות!
|
הפלא השמיני הוא אהבה טהורה
הוא אני ואתה מאמינים באמונה
זה שעת דמדומים בין ערביים
אני ואתה הולכים שלובי ידיים
זה להזדקן בתבונה
לרקום חיים בחכמה
|
היא עשויה מהחומרים המשובחים ביותר והיא לא נפרדת ממך ולא לרגע
קט עד סוף החיים היא מלווה אותך. מגנה על חייך ממקומה הנכבד.
אך בכל יום שעוד לבנה נוספת, לבנה אחרת מתכלה ומתפוררת כך
שעבודת הבנייה לאולם אינה נגמרת.
|
זה כיף לחלום להפליג בעננים של דמיון
זה כיף לתת למחשבות דרור חופשיות
לנסות לתופסם כשהם ממוחי מתבקעות
ואתה פותח את השער - פורטל ונכנס לתוך מה
ואתה חולם את חייך שלך
|
ילדה אולי תפשטי את התחפושת והאיפור הכבד כי הרי להיות צעירה
זה כל כך כיף וממילא יגיע עוד הזמן שתתבגרי עם השנים, ילדה
תורידי כבר את העקבים.
|
בתוך הלב חיים הכיסופים
שלאהבה אמיתית הנם משוועים
והתפילות מתמלאות צבעים
ועל הדפים מתמוססות המילים
וגלים של ערגה לגופי מחלחלים.
|
הכלום מכיל בתוכו מעט והרבה
בו הכל מכוער עם קורטוב של יפה
הרבה כעס ושמחה כאחד
ויש בתוכו אנשים ויש אף אחד
|
אני ארכיב מילים ואאחה אותם למשפטים
אלוש בהם את כל האלמנטים המתאימים
אני חיה בעולם של יצירות
ואני אמות בין השורות
|
ראיתי בעיניך את מה? ראיתי בעיניך אותי וגם אותך. גילית לי
מבעד לאישונים תשוקה כה עזה, ליטפת את פניי ברוך בעדנה. הסתכלת
ולא הפסקת, מה ממני במבטך ביקשת, מה עמוק בפנים כלפיי הרגשת?
|
היום בתור אישה אני יודעת שאותה הנדנדה
היא בעצם החיים שבניתי לי, שסובבים אותי
רק שהפעם אין את אותה היד הבטוחה
שתחזיק אותי אם אפול או אם יקרה לי משהו רע
|
נטיפים מקרח עשויים ואת גופי אט אט מבקעים
הם ללב חודרים ואת הרגש בוקעים
על מיתרים עדינים מנגנים
|
ומה השגתי בימים החולפים
הרבה דמעות שדיממו על פצעים פתוחים
וחשבון הנפש הזה שלא ניגמר
ולהתחיל כל בוקר מחדש סיפור חיים מוכר
ומחר יום חדש בפתח
ואני רוצה לא לפחד לבטח
אני רוצה קול מוכר שיהדהד
"אני איתך ויותר אני לא עוזב"
|
וחשבתי על הכל
ולא חשבתי בכלל
ודיברתי בקול והרגשתי בלט
ואהבתי ואותי שנאו
ונקמתי כשבי פגעו
ויש עוד הרבה דברים לא צפויים בעתיד
אך מעניי הנבונות הם לבטח נסתרים.
אני רוצה לראות את מחשבותיי
ולהרגיש אותם בעוז עד בלי די.
אני רוצה שהמחשבות ישתקפו מהמראה
|
אינספור חיצים רעילים כבר נכנסו עמוק ללב והדמעה, העצב ותהום
של כאב והכל בפנים רדום ושקט ולפעמים הכל בקרבי משתולל, מתפרץ
וגועש ולפעמים כמהה למילה כל כך פשוטה ונכספת לאהבתך הכל כך
טהורה. והכלא עליי סוגר ובדידות וקירות עוטפים את הבפנים
והבחוץ
|
אני פותחת חלון ומבעד לנוף
רואה עננים שאינם בני חלוף
בכל הגדלים ובכל הצורות
|
האם יכולתי לוותר על עצמי
ולהפוך אותי למה שאני
להיהפך בין לילה לישות אחרת
לילדה אישה שרק רוצה להרגיש נאהבת
|
ציפור הנפש עמוק בנבכי הנשמה שוכנת. כל שנה איתך מתבגרת וגדלה
וכל שנה היא מקננת בך והצאצאים שלה הינם מי שאתה מוסיף להיות.
היא שברירית ועדינה וצריך להזין אותה בתבונה
|
הצל זו אני בדמות, הצל הזה רוצה לחיות ולא למות. הצל הזה הוא
תזכורת תמידית לבדידות. הוא נשקף ממני בעדנה, הצל הזה הוא שלי
והוא צל של אהבה.
|
אני בחושך באפלה
ומבפנים נפלטת צעקה
שמופנית רק עבורך האם אותה תשמע?
אני מושיטה יד לך
האם תמשה את נשמתי מזו הסבכה?
|
זהו גשם ושמש בערבוב שיוצרים יחדיו את זה המרקם, זוהי הברית
בין אלוהים לאדם, לזכר המבול הנורא, האם גם לי תתגשם המשאלה,
האם יום אחד אזכה ואגע?
|
לפעמים זה נדמה שבתוך הגוף שוכן הלב, אך אצלי זה איבר דואב
וכואב. מזה זמן רב שלא ידע אהבה אמיתית, מזה זמן מה שהוא מרגיש
ריקנות רגשית
|
חושך, הכל שחור, מבפנים ובכל מקום והלב נדמה כי הפסיק לפעום
והלב כבר פחות מדי מפיץ חום. חושך הכל שחור ולעיתים נדמה מעט
אפור ואתה מחפש יד מושטת שתמשה אותך מהיגון כי היית שם דורי
דורות ואתה רק רוצה להמשיך ולרצות
|
שלכת בחוץ מנשבת
מחשבה זו אחר זו נושרת
והכל בחוץ קריר
והכל בפנים סגריר
|
לפעמים זה מרגיש שאין צורך במילים ואז אני פשוט שותקת בעוצמה
ובדמעה הזולגת מעבירה המון תחושה ובשתיקה שלי אני אומרת הכל כל
מה שבמלה המדוברת זה לא יכול
|
אלוהים, הענקת לי הכל ובעיקר את עצמי, בנית עולם מושלם שסובב
ומקיף אותי. הכל הרמוניה הכל אוהב, החל מפרח תם פורח ומלבלב.
אתה הרכבת אותי בצורה הטובה ביותר, אתה היחיד, זה שלעולם עלי
אינו מוותר. אתה שהכנסת בי רגש לטוב ולרע.
|
שאלה השגורה בפי כולם היא איך נראים לאחר המוות החיים. ואני,
אני רוצה לדעת איך נראים החיים לאחר החיים. כמו קשת בענן
שצוחקת מבעד לעננים. כל יום אנחנו תוכניות, מטרות וחלומות
רוקמים. כל יום אנחנו מאבדים עוד ועוד אנשים אהובים ונושאים
אותם בלב עד שאנחנו הולכים.
|
הזיכרון הוא הידיד האחרון שאותך מלווה ואיתך נשאר,
עד רגעך האחרון, עד הסוף המר.
|
אני שוחה לי עם ענני נוצה והם ברכותם מחזירים לי אהבה והאלוהים
שר לי בקולו הייחודי והאלוהים מקבל אותי כפי שאני והעננים
בגופי הם מתמזגים ואני מפליגה איתם למקומות קסומים.
|
המציאות שאני בונה בחיי משתנה לי בראש עד בלי די. את המציאות
שלי אני רואה דרך עיניי והיא שונה באופן נחרץ מזו שחושבים לי
ידידיי. המציאות שלי סבוכה, לעתים מוארת, אך רוב הזמן היא פשוט
מטושטשת. המציאות שלי היא עולם פנמי סגור, המציאות שלי היא
מציאות של לב שבור.
|
ואני - אני מרגישה בת מזל וברוכה שזכיתי שיכנס בשעריי אדם נפלא
שכמותך.
ברגעים שאתה אינך אתי, הלב מתגעגע אליך ונכסף עד בלי סוף
למלותיך. סבא מי יתן ותהייה אתי תמיד,תשמור אותי ותאיר את דרכי
בהלתך.
|
באותו הרגע ממש, משהו תעתע בחיי ומשחק בחוטים עד בלי די, מבלי
להתחשב בי או ברצונותיי, מבלי לבקש את אישורי משהו אחר מנתב את
מוחי, ולמשחק הזה אין כללים ברורים והמשחק הזה גורע מנוחה בכל
אותם רגעים, בהם אני נאבקת לקצת שלוה ושקט, בהם את חיי בחזרה
אני מבקשת.
|
ככל שאני מתקדמת במחול, אני מובילה את חיי ומושה אותם מתוך
תהום והפחד מורגש פחות מאיים ומוחשי, כי אני מגלה שבמהותו,
הפחד הוא מעצמי. שלפחד שלי קוראים רוני.
|
רוני היא קצת כמוך וכמוני. יש בה מכל האנשים והיא מתקיימת
באסכולות שונות בו-זמנית ובמוחות של אחרים. חייה חשופים כקלף
גלוי וכל אחד מוזמן להיכנס לעולמה וללמוד את חייה ודרכה, אך
ליבה סגור במנעול ובריח.
|
שטן שחור התעופף לתוך ראשי, וכרסם ונגס בכל חלקת מחשבה טובה
שבי. שטן שחור חדר לתוך ליבי והשתלט על כל רגש טהור בנשמתי.
תחושה של כהות חושים, כמו מוות שפקד אותי מזה שנים. והפחד הוא
כבר לא קיים , והחיים הם גם מותנים בסימן הזמן.
|
הכבלים העזים ששלטו במוחי נסדקים, מתכלים, מתפוררים והתודעה
יוצאת לחופשי והמחשבה מתעלה מעל לשחקים והכל מרגיש דרור והנשמה
דוהה כמו ציפור
|
הדבר הראשון איתו אנו נולדים, הוא החבלים שמקשרים בין שני
גופים שונים, ואני והאם כשתי ישויות זרות, ברגע שהחליטה לחתום
על אותם מסמכים ולהעניק את ביתה לאנשים אחרים.
|
הכול כל כך עמוס שם וגדוש והמחשבות הן שבויות בתוך כלוב,
והכלוב הזה הוא המוח שכל כך מגביל, כי מה לעשות - יש נהלים,
מדיניות וחוקים ולפעמים צריך להקשיב ולעשות מה שאחרים חושבים
ואומרים,
והרצון הוא להיות בכאוס מוחלט והרצון הוא להיות שונה מהשאר.
|
לכל אדם יש עיר שבו הוא גר, ובעיר שבראשי אני שוכנת - הכל
מאושר, התור מפזז וכל אורגניזם שר. בעיר שלי אין נפש מיותמת
ולכל אחד יש אהבה והזמן מלכת נדם.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יאאאאאאם
השיבוליייייים
שמסאאאאאביב לה
לה לה לההההה
לה לה לה
לההההה
(עד שלא שומעים
את זה לא מבינים
את גודל הזוועה) |
|
