|
אוהבת. חולמת. רוצה. חושבת. לומדת. טועה. חושקת.
בוכה. רוקדת. נופלת. צוחקת. מסתובבת. חוזרת. מתקדמת.
מזייפת. מציירת. כותבת. מצלמת. כואבת. מצילה.
מכאיבה. מאושרת. מדוכאת. רזה. שמנה. יפה. מכוערת.
מצחיקה. שנונה. טיפשה. מטורפת. נלחמת. נכנעת. נעזבת.
נכשלת. מטפסת. מגיעה. מובכת. מגדלת. נובלת. מפילה.
שומטת. מבינה. מחייכת.
אין הבעלים אחראי על חפצים תיקים ו - או חפצים
אישים.
אין הבעלים אחראי על התקפי לב ו - או כל טראומה אחרת
שעלולה לנבוע מתוכן היצירות.
היא יושבת ליד שולחן האוכל, שוחלן מעץ מלא, חום כהה, עתיק.
ילדה יפה, עיניים גדולות כחולות, עיניים ששואלות, תמימות
ילדותית שעוד לא יודעת מוות מהו, אהבה מהיא, שנאה, צביעות,
חופש, ענווה. שער חום-דבש אסוף לקוקו מתפרק, שחצי מהשיער נופל
על הפנים, הרטובות מדמעותיה
|
היה היו בעיר רחוקה תאומים סיאמיים. התאומים האלה היו תאומים
מאוד מיוחדים, כי הם היו תאומים סיאמיים לא זהים.
האחד היה זכר והשני נקבה.
|
עיניים הורסות, ככה מגדירים אותן, הורסות חיים, הורסות משפחות,
הורסות נשמות.
|
דמה הארגמן ממיס את השלג בחריצים קטנים ההופכים להיות נחלים
קטנים אדמדמים
|
ידיה ריחפו על הקלידים, עברו במיומנות מקסימה מהקלידים הלבנים
לשחורים בתיאום מושלם. עינייה עצומות, כולה מתרכזת במנגינה
הנפלאה שהיא הפיקה בשתי ידייה
|
שזרה חוטים של לבן
בשמים השחורים
|
כשגלי הים התיכון מתנפצים
מחוללים מענטזים
|
שיערו החלק נפל על עיניו כשהשפיל את מבטו. הוא היה מבוייש,
למרות שלא הייתה לו סיבה.
"אני מתאהב בך" הוא לחש לי, כמעט בלי קול
|
בתוך פנקס קטןאני רושמת
ובכל זאת אני לפעמים לא זוכרת
"משימות ליום חמישי -
לאהוב את עצמי"
משמח אותי בכל פעם מחדש לדעת
שמתחת לשקט הזה שלך יש מטען עשיר כזה.
|
ישבנו אצלי בחצר האחורית. זה היה יום שבת, יום לפני שרועי הלך
לגיבוש טיס. יום אחרי ההופעה שלהם. שבוע לפני חופש פסח.
השרב נשבר באותו אחר הצהריים ורוח קרירה נשבה וסוף סוף החום
שרבץ מעל הראש שלנו התפוגג.
|
והעולם, שכרגע חיבק וחנק והכאיב.
עכשיו הוא עומד בצד,
מצל על הירח,
ומחייך.
ואת יודעת שהוא עושה לך דווקא,
אז את מחזירה לו חיוך.
ואת, בהתנהגות המרדנית שלך,
שולחת לו גם אצבע משולשת.
|
|
|
אהבה זה כמו בת
ים... לא רק
שאתה מקבל מכות
גם עושים עליך
חיפושים כל פעם
שאתה יוצא או
נכנס |
|
