|
משום מקום הופיע לפתע חרדון, יהושע היה שמו הפרטי, אבל אני
תמיד קראתי לו חרדון. הוא נכנס באמצע הפגישה ואמר שאני חייב
לחזור איתו מיד. הוא תמיד היה כזה אבל אני אספתי את עצמי
ואמרתי לו שאני אולי מפגר אבל אני לא מפגר ושמצידי הוא יכול
לחזור לבד
|
רגלים נעוצות היטב בעומק הנעליים, ניצבות גאות על גבי סוליות
עבות וקשות, פונות לעברו של שלמה. עכשיו הן כבר שם, בתנועת
נדנדה אל רגליו, בטנו, ראשו. הוא בוכה. מראה דמעותיו מגביר את
קצב שפיכת האנדורפינים המעלים במרץ את קצב הנדנדה המשחררת.
|
בין קטטר לשקית
טיפה שצהבה בי
שני סיסים שנפרמו
ארג אהבה לי
|
פוצה עכשיו
ובאה הערת עגב
שלא ידעת לחנוק
|
מזמן רציתי לך לגרוב , אהובתי
ידיים, פרח מעונב - בצוורונך
רציתי לך ליתן הכהוב עמוק
אורחת ידי ליד ידך רחוק
|
בו בזמן לא היו
מחצלות לחצץ
גם אני לא הייתי ההוא
בזמן
|
פעמים
נדירות נדידות
של תנועה
עוד היא
מצניעה
|
ואף שאותה האחת חמקמקת
נשאר בי הטעם של הוד
חותם עצמתה מהדהד והדרך
אבדה לי אל בין השמיכות
|
ואתה
לא שואל
ואיני
וחוזר ושואל
ואינך
|
ועכשיו הגעתי
כי רצתי
עד החלון
שלא רצה
את הוילון ששרף
|
אחרון שהושלך
זה הפח
במקום מרוחק
שנזל
עד אליי
|
פורץ למרות
ידיעתי,
לא את היית ביני.
|
מואזין אחד עדין
אלה שאינם
מאזין שמאמין
וניקיון כפי
|
יש וקצות אצבעותיי מיומנות בלטפס על קירות חלקים
|
ורוגע הדבק נושל משפתיים
גבי היא נגעה וגבה
היה משוטט לו אתמול בינותיים
לעת דמדומי הכחשה
|
ושב ורצוא
קיר ביתי
בביתך
כמה זר
אנוכי
כמה זר
מתחילה
|
לראשונה אני לא מתכוון
לשום מילה
סיבוך פשוט, שמעוניין בך
אחרונה
|
שוב נוגע
ובקושי נוגע ולא
ויודע
גופתי בגפה
|
מתכונתי ערירית ורוחי
מצבה בקוטבי מרירי
בפיצול אושיות מגינת
האזור הגזור ומודבק
|
בכינוס אחרון
של יושבי פרדות
נמלצו החכים
ברעדת בלוטות
|
רק אחר-כך נזכר באותו החזון
שנפרץ בתעודת קלוני
כמו מרחץ ציבורי
בחדר המלון
במסווה של אמבטיה פרטית
|
מעלה גרה
שולה מס
מעלת העוב
ויש לה גב
לשולה מס
וכרטיס גירוד
|
מתעורר בזמינות
ונוטל קצת יותר
מששים
ושיבה בקצוות
|
נתונים בכיפה
בריחוק מסוים
ישבנו ארצות ועמים
|
עינים נולדו לך
בטרם היום הנזכר
|
כמו אש אתה בא
רעמה בלי תוים
פנים אינני רואה
הזמן עשה כבר את שלי
|
עפיץ מדי חול מיטתו
שלוחה שם הכתונת
קראת בשמי, אהובתי?
תביא חלב וקוטג'
|
והמים חומה
וצחיחים
ואין טהרה
וריקים
|
הברט הנהן בראשי
נמצא כאן אדם
מפורסם
|
שני עדרי אצבעות
שפצעו בגדר
ועכשיו
מלטפים
חורבות
|
ושוב צלוף וגם
ושוב סובב ומסבב
ושוב
וטוידל די
|
שבים כבים שבים
שבים שבים רוצים
|
מאמץ אחרון
לשפיות פשוטה
של סלון
שניים פלוס שלושה
|
שיר מלבה ריחוק
ושינאה
שיר שאיני מתאפק
מלשיר לך אהובה
|
שיר זה מוקדש
לשיר שאהבתי
שיר זה חודש
בעטיו
|
מטייל בין עננים
קר קצת וחשוף
דל לחיי פגש מאין
עוד זיקנה בלי גוף
|
אני אגוצנטרי.
תמיד נולדתי אגוצנטרי,
כבר באינקובטור הייתי בכי אגוצנטרי.
גם כשהכאיבו בי עד כאן.
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
הוא לא כזה
ורוד.
מפרום, חבר של
אפרוח ורוד,
מסתכל מקרוב
ומשחק אותה
סקפטי. |
|
