|
היא נולדה, מן הסתם. היא גדלה, בעצם היא עדיין
בתהליכים. היא כותבת, כשיש לה חשק. היא מציירת,
כשהיא רוצה להירגע. תלונות- למערכת.
חשבתם פעם לאן הולכות המילים כשמוחקים אותן מהדף? המילים
העצובות שאנחנו מוחקים כשאנחנו כבר מרגישים יותר טוב? ולאן
הולכות הדמעות שנמרחות על גבי השרוול כשכבר אין על מה לבכות?
לאן הולכים הסיפורים הטיפשיים והלא מוצלחים כשאנחנו מקמטים את
הדף וזורקים אותו לפח? לא
|
עמדתי שם, לבדי. נתתי לרוח הקרה לנשב בעדינות דרך שערי, ללטף
את פני, את ידי. הרגשתי את החול מתמקם בנוחיות בין אצבעות
רגליי. צעדתי לעבר המים.
|
The summer morning twinkles through the leafs
Of the sycamore tree in the window
|
My heart is an ocean, which no soul has ever touched.
A virginal river of ignorance and sorrow.
|
Sail away,
A ship of clouds
Anchored by the dim horizon,
Sail away!
|
Through the fog
Of pain and fear
I can here
A silent tone
|
עור.
עור נוקשה, אפור וקר
מוטל כאבן על אדמה רטובה.
|
ועל שחור שערה הקלוע צמה
לא תפסח הציפור היחידה ממרומה,
ותלתן בידה. היא תשב שם, תמה,
ויופייה מערער את מלכות הדממה
ונופת שפתיה מותר.
|
|
|
אני חושב
שהסלוגנים שלי
הכי מוצלחים.
אחד שחושב כמו
כולם. |
|
