[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 262022542 262022542  
הנסיך הקטן



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אף פעם לא הצלחתי לחשוב רצוף יותר משתי דקות. ואחרי המון
מחשבות קטועות וכוח אפסי שמצליח לקחת אותי הגעתי למסקנה שאין
לי בשביל מה לכתוב על עצמי.
אז עכשיו בשבילך, יש לי רק דברים קטנים לומר ושתי שניות לצרוח.

אתה מסתכל עליי ולראשונה בחייך אתה לא מצליח לפתור משהו. הספר
פתוח, כל התשובות נכונות, המוח לא מפסיק לפעול ואתה מתעצבן
וצועק ונופל ואוכל את עצמך. אתה מגדיר את עצמך כמספר רציונלי,
אולי בגלל שאתה שבור ואתה מנסה לחבר אבל לא מוצא מכנה משותף.

הכל מסתכם בריק הזה, שמתפשט וממלא את הכל. ו-ההכל הזה נראה
גדול יותר מהמציאות, למרות שהמציאות נשברת לחתיכות קטנות.
מה שנותר לעשות זה רק ליפול,
ליפול ולנוח.

האנושות היא שליטה אחת גדולה שקופאת ללא שליטה, אבל המוח
האנושי זז לאט.

אנחנו שוכבות על המיטה כשכל הבלאגן הזה מסביבנו. אנחנו לבד
עכשיו, רק שתינו. כאילו העולם הזה עוצר כדי שאני אוכל לשכב פה
ולהסתכל על הגב שלך, ולחשוב כמה יהיה טוב אם נמשיך ככה לנצח.
"את יודעת," את אומרת ועוצרת כאילו משהו עומד להתפוצץ ממך.

וכשאתה אומר לי להסתכל לך בעיניים אני כבר לא רואה עיניים, סתם
שני חורים שמשקפם יותר מדיי שנים של קרבה קרובה מדיי לרצפה,
יותר מדיי פיסות של מציאות שנשברו לנו בידיים
יותר מדיי ממני ויותר מדיי ממך.

והיו מלא שתיקות באוויר, מן שתיקות כאלה שנובעות ממועקה או
מחוסר יכולת להביע את עצמך מבחינה נפשית- או שנובעות פשוט
מהאטימות הפשוטה ביותר שהיא שאין אף פעם מה להגיד וגם אף פעם
לא צריך להגיד.
אז הם ישבו ואכלו המון מילים ושום דבר לא השביע את הרצון שלהם
לכן הם

את ממצא ארכיאולוגי.
אוספת את שברי העבר ומחברת אותם לכד צבעוני מתקופת הרנסנס. את
בהחלט חכמה, כד הוא דבר שימושי ואילו עבר הוא חסר ערך.

הרוח נושאת אבק, וגם אנשים שאי אפשר להיפטר מהם.
בדיוק כמוני.
וזה לא עניין של חיים או מוות, זה עניין של חיים או חיים.
מוות זה פיתרון בנאלי מדיי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אני קורסת אל תוך תהום דמיונית
שבניתי לעצמי.
איני יודעת להביע את עצמי,
גם אין לי מחשבות
שיש להביען.
תנו לי
חיבוק וצעקה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כל התהיות הלא פתורות יהפכו להיות רגעים נשכחים שיעלו פתאום
כשתחזור הביתה, ואני אחכה לך בזרועות פתוחות ואשאל איך היה
ואתה תגיד "כמו כל פעם" ונצחק בפה מלא. למרות שלעולם לא ניתן
חיבוק או נשיקה אפשר להרגיש את הקרבה הזאת שמסממת אותנו
והנינוחות הזאת עוטפת אותי ו

מי שלא ראה ציפור עפה בשמיים, לעולם לא יוכל להגיד שראה הכל.
זה כמו לא לראות את השמיים, הכל בא בחתיכה אחת, נצחית, ובלתי
מנותקת.
"למה הן לא נשארות פה אף פעם?" שאלתי. אני באמת לא מבינה איך
אפשר לעזוב ארץ כזאת.

להרגיש שוב שאת נתונה לי, שאת שייכת לי בלעדית ושאת רק שלי.
להרשים אותך במשחקי מילים ולפגוע בך בלי שתרגישי.
שתרגישי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אני מצטערת לומר לך, אדוני, אבל אני שונאת חוברות צביעה. כן
אדוני אני יודעת שזה לילדים בני שבע, ושרק ילדים קטנים לא
מצליחים לצבוע ציור אחד בלי לצאת מהקווים, אבל אני מסתכלת על
החוברת הצבועה כבר באלפי קשקושים שהבאת לי ביום הולדת ורק
עכשיו יש לי אומץ להגיד לך

כשאתה יושב בגן עדן ערום לגמרי אתה לא חושב על הטעויות שלך,
אבל דווקא כשאתה אוכל תפוח אתה יודע שזה לא נכון.

מה שטוב בקפה זה שאחר כך יש לך כוח להמשיך את היום בחוסר חשק
וללא תכלית, אבל לפחות היה טעים למשך חמש דקות. הוא הופך להיות
כמו סמים קלים, ההתמכרות הזאת של הקופאין שזורם בדם ורק רוצים
עוד ועוד עד שהלשון תישרף מהחום שלו ולמשך חמש דקות לחיות כמו
בן אדם שפוי לחל

פתאום הכל נשמע כל כך שונה, ואני מרגישה איך כל נקודה תוקעת
אותי במקום. אולי אני יכולה לחרוג ממנהגי ולשים נקודתיים
ולהסביר את עצמי כמו שכולם עושים. איזה יופי זה להיות חסרת
פיסוק ולהרגיש כאילו אני מרחפת כמו נוצה מעל כל האנשים שיודעים
לחיות.




יוחזר המצב
לקדמותו!





-ההיסטוריה


תרומה לבמה





יוצר מס' 75989. בבמה מאז 16/4/07 20:12

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרוני ביזק
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה