|
סתם אחד שחושב שהוא משורר
מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע להשכלתי.
אני. אני מספור אחר...
הכל קשור לעץ הנדיב לא כך?
מה מסתתר בתוך שניה מתוקה? כשזה עמוק את יודעת?!
"...חלוקך הורוד צמרירי ורך.
את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
לא הייתי רוצה להיות לך אח,
לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
ורואה חלומות עגומים של קדושה
ולמולו את אישה...
את אוהבת להיות
עצובה ושותקת
להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
אין קול ודברים
שוכח הכל על אודות אחרים.
שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
ושבויה בין כתלייך
ממני נפרדת
עת אני בגופי נפרד ממך..."
ר. גולדשטיין
זה שם אני עומד להגיע, עוד קצת...
|
|
|
אם אין אני לי
מילי ונילי?
אפרוח ורוד
עדיין חי
באייטיז. |
|
