|
אני לא משקר בסיפוריי. אני מוסיף צבעים. איני עושה זאת בשביל
להפוך את הסיפור לעסיסי. אני רואה אותו ככה במציאות. ובגלל זה
מעניין אותי לחיות.
|
מה שטראגי פה, זה שאם אתה יודע את זה לבד, זה לא יעזור לך
בחיים. לכם יש תקווה. תעלו אחד את השני.
|
- קום כבר, - זוהר הרים את יניב מהרצפה והושיב אותו על אחד
השולחנות, - אתה לא מתבייש לבכות בגלל בחורה?
- אתה מרביץ לי בגלל בחורה, לא?!
- תראו אותו, - חייך זוהר, - מוכה ומרוסק לגמרה, אך לא איבד את
חוש הומור.
|
"מכות!!! מכות!!! יש פה מכות! - תוך מספר שניות התגודדה סביב
שני המתגוששים כל השכונה. "מי הולך מכות? - צעק אחד האחרונים
שפיספס את הפתיחה.
|
אלוהים, איזו דרך אבחר:
של המלך או של הנסיך?
אעמוד על שלי מסונוור
|
הלילה, בגלל הלחות באוויר,
ייווצרו הטללים וירטיבו אותי.
אך אחזיק מעמד בחלום השביר -
אנשק את הטל, אספק כמיהתי.
|
יתכן שהמלחמת העולם השלישית
בעתיד הנראה לעינינו תפרוץ.
|
אין כל קשר לעדה,
כי ביקרתי בני אדם
שמתוקף נסיבות
נוהגים כמו חיות
|
אי שם ואי פעם
לא רחוק ולא קרוב
היה היה מר טעם
ממשפחת טעם-טוב.
|
מתייבשת ארצי תחת שמש לוהטת,
רק ליבי לא מפשיר וקפוא כמו קרחון.
ואני כבר חושק להרגיש את הרטט
מתשוקה אמיתית, אך ליבי לא נכון.
|
נו אז מה, אם אני מתפרנס משמירה
כשישנה בידי תעודה של שחקן?!
נו אז מה, אם שיריי רק אצלי במגירה
וקוראים אותם רק אנוכי ותיקן?..
|
מנפחים את האגו ללא מעשים
וחסים על כבודם בעודם אפסים.
|
המושב שעליו
הוא הניח את רגליו
לא תפוס.
אז למה לי לטרוח
|
שוב ושוב מחשל אותי הגורל
שאני אהפוך איתן.
הדמעות חנוקות והלב ננעל,
|
ישירות אליכם, הכוחות העליונים,
זועקת נפשי בתפילה:
במטותא מכם, תלטפו את עיניי
שאראה רק את מה שנפלא.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
חבר, אתה חמין
הבלתי-משועמם
יוצא בהצהרה:
כבדו את זה עם
חוש ההומור
השונה משלכם |
|
