|
 
שמתי מים בקומקום והסתכלתי דרך החלון, עדיין היה חשוך. הסתכלתי
על השעון והשעון הראה ארבע לפנות בוקר, פעם אחרונה שראיתי את
השעה הזאת זה היה אחרי זנבת-סביאה(hangover) מהבר של ג'ו.
שתיתי את התה והלכתי לבר של ג'ו.
|
בגיל ארבע ההורים קראו לי לאחר יראת כבוד. היה להם מבט כמהה
בעיניים, היה להם משהו מאוד חשוב לומר לי.
הם חייכו אלי לקחו נשימה עמוקה והביאו לי מתנה עטופה בנייר
כחול וסרט. אף פעם לא אהבתי מתנות, אבל מתנה זו מתנה, ותמיד
התרגשות קלה אוחזת בך כשאתה משיל את העטיפ
|
אני רוצה לאכול, כבר אל הקול בתוכי התרגלתי. אני ממש רעב,
והשדיים שלה כל כך מפתות. אני נע כלפיהן, בצעד כושל. מקרב את
שפתיי לפטמותיה וזרם חלב חם משפריץ לתוך פי היבש. איזו חדווה,
אושר עילאי. האנרגיה מתחילה לזרום לי בגוף, אני מוצץ את החלב
בשקיקה.
|
הזקן לוקח לגימה קטנה בקול גדול מהתה המהביל.
בעודי יושב שם מסתכל על הנוף הדומם וחסר החיים. ראיתי ילד
פלשתיני, קטן בן שש אולי שבע שנים, מנסה למשוך חמור לכיוון
הכפר. ישבתי והסתכלתי במחזה המוזר זמן מה. הילד גידף והכה
בחמור. והחמור, כמו חמור נשאר לעמוד ולא ה
|
אז הם עמדו שם בשני גושים האוטופיה חמושה ברוח לחימה
ובמוטיבציה, בעוד הראליזם חמוש באנשים ובהיסטוריה מפוארת של
ניצחונות. הכל מסביב נדם, הנשק נלקח, שקשוק החרבות נשמע, הרוח
שרקה, ושני הגושים רצו אחד לקראת השני. היה פיצוץ...
|
"...לובשים את הסרבל ויוצאים לחלוב..." אני אומר לעצמי בקול
מעשי. יצאתי החוצה, השמש עוד לא קמה... "שיהיו בריאים בעלי
החיים הללו, למה הם צריכים להתעורר כל כך מוקדם." אמרתי לעצמי
שוב.
תמיד בבוקר אני מדבר אל עצמי... מעניין אם זה רגיל והגיוני.
|
|
|
