|
כמו ילד כך בקעה המחשבה אל העולם מתוך האפלה
היה זה אז אביה הקדמון שכמו רך נולד שאל בתום "מה יש?"
|
יש לנו דיבור
אנחנו מדברים על מוסיקה, על החיים
על אנשים וסיפורי דרכים
|
ואז באוטו
כשישבנו
היא אמרה
|
הכעס כה יפה בעיניי, כה כנה, כה טהור
אני נותן לו לשאת אותי, על כתפיו, בנו הבכור
אני נותן לו לאפוף אותי, להראות לי את הדרך
|
יש לי חור גדול בגרב
ושיניי - צבען צהוב
|
ללא חשיפה עצמית, קרה ונוקבת,
הכתיבה אינה אלא אוסף של גיבובים.
|
אהבתי הראשונה
דמותך חוזרת אלי בלילות הקרים
|
|
|
אפרוח ורוד?
לא תודה,
חירבנתי בבית.
זוזו לסטרי,
מוציא מה שיש לו
בבטן |
|
