|
אני רועי, מה נשמע נעים להכיר, בקרו פה ושם, למרות
שאני לא כותה הרבה הרבה כמו רוב היוצרים פה-אני
מפוצץ ברעיונות...כנראה זאת שאלה של עצלות.
אני לא משורר-וגם לא שואף להיות כזה. אנ לא בעל לשון
ספרותית ולא יודע כלום על אמצעים ואיך לרגש את קהל
הקוראים-אבל אני חושב שזה חשוב לשמור על אסטתיקה
בסיפור. אין לי מושג על מקוריות ועל מה אחרים
כתבו-אבל לדעתי חייבים לאמץ את הדימיון כדי להוציא
החוצה את הסיפור שבך,בכל אחד מאיתנו יש סיפור שונה,
גירסא אחרת.
גאון הוא אחד שיודע לשלוט בדמיון שלו לצורכיו
במציאות.
מקווה שתהנו מהסיפורים! לוקח הרבה זמן להחליט שאתה
יושב וכותב סיפור :)
בפינה של רחוב השחר אף אחד לא שם לב למספרים.
רק לפעמים, כשהיה פחד מתקריות לא נעימות היו צריכים ללכת לבנק
ולהכניס, לשעת הצורך, כשאחד מההורים יפוטר.
|
זוהי השעה השנייה לבוקר זה. זהו בוקר מספר 365 להיוולדות
המלכה. קומו, התעוררו, השכימו לעוד יום בשירות המלכה האהובה
שלכם
|
הקהל הריע, עמד על רגליו ומחא כפיים בעוצמה. האולם רעד מעט,
נשמעו הדי התשואות. לקחתי את לורין והתחלתי לצעוד אט אט אל עבר
המדרגות ביציאה מהבמה. חבריי ללהקה עוד היו על הבמה והריעו
בחזרה לקהל.
|
|
|
"אם הרקע לא
כתום אני פשוט
לא יכול לקרוא
את זה."
א' מבטל את
מינויו ל"הארץ"
לאחר שלושה
חודשים בבמה. |
|
