|
אני הולך בדרך ישרה, דרך שבניתי לעצמי.
אני רואה בקצה הדרך את האור, את החלום שלי.
פתאום מופיעות רגליים ומפילות אותי. אני קם.
|
אני חוזר לאותה נקודה, שומר על מקום שלא קיים, שאף אחד לא
מכיר. והסיבה היחידה שאני לא ישן היא כדי לחזור הבייתה, אליך,
שהדימיון יהפוך למציאות!
|
היא צועקת אליי: "תעזור לי!". אני מנסה לזוז, אבל אני לא יכול.
יש עליי שכפ"צ, אפוד, נשק!
|
|
|
יש לי ירקן, אבל
הוא גם יקרן. אם
הוא היה מקרין,
הייתי מרוקנת.
סוכרזית החיננית
מאבדת את זה. |
|
