|
נולדה ב 84.
לא באמת מרגישה שייכת.
מצלמה וגיטרה וחתולים.
Robin Ebony
1984 - Forever
והוא שם, מולי, חי ושלם וגדול וכל-כך ממשי. וכל מה שאני רוצה
זה לחבק אותו חזק חזק ולנשום את כולו. ולהביט בתוך העיניים
האלה, שכשמביטים בהן טוב אפשר לראות הכל. ולהיות איתו.
|
כולם היו שם, הביטו בי, ניסו לנחש מה אני מרגישה. ואני תלויה
בין שמים לארץ, ידי צמודות לקורות העץ המחוספסות במסמרי ברזל
גדולים שלובנו לפני כן בקפידה רבה.
|
אני עמדתי שם, לבד. הם לקחו אותי בשתי הידיים והובילו אותי
לבמה המרכזית בכיכר הכפר. אף אחד לא בא ללוות אותי, לראות
אותי, להיות איתי. הם העלו אותי למעלה...
|
הכל רוצה ממך משהו
שהקול כבר לא יכול
הכל דוחף גבוה
שהקול עומד ליפול
|
איך אפשר לקבור את אלוהים?
|
אני לא מפחדת לעוף.
אני עומדת כאן על הצוק התלול הזה בלי פחד. הרוח מעיפה את שמלתי
הלבנה ואת שערי השחור הארוך. בעיניי אני רואה את המחזה היפה
ביותר שראיתי ושאראה בחיי.
|
אתם לא יכולים לצפות ממני את זה, זה לא פייר.
אתה לא יכלים לצפות ממני לצאת לחיים, לחיות.
אני לא בחרתי את הסבל הזה. לא בחרתי להגיע לכאן.
אני פשוט לא מסוגלת.
|
אני עומדת מול הפתח וחושבת, להיכנס? אני יודעת שאחרי השער מחכה
לי הקרב. האם כדאי להילחם? אני מביטה לשמיים, לכוכבים, אולי הם
יודעים מה לעשות...
|
|
|
יש שני דברים
שאני אוהב לעשות
:
1) להגיד דברים
פעמיים
2) להגיד דברים
פעמיים |
|
