בארץ התנינים, ארץ היצורים בעלי ראשים קטנים ופיות גדולים,
היתה רווחת סברה שמקורו של שם "תנינים" במילה "תנו", כי
התנינים נהגו כל הזמן לבקש משהו: לחם, עבודה, משרות, תקציבים
וכיוצא באלה. והיו ביניהם גם כאלה שלא הסתפקו בכך אלא התחילו
להתקבץ בכיכרות עריהם ולבקש
לו ידע חיים בזבל ואפילו פעם אחת להגיד 'לא' לגורלו, הוא לא
היה מגיע לחדרון הקר והאפל הממוקם למטה ממלונתו של הכלב, אבל
הוא לא ידע. הוא ידע רק לומר ברוך: "לי את בזבל, ואהיה איתך.
לעולם.
חיים בזבל חש עצמו בודד וחסר אונים מול הזמן שעצר מלכת מרגע
שכולם יצאו הביתה. אולם הדיכאון שהתחיל להשתלט עליו התפוגג
ברגע שהוא נכנס לאוהל שלו וראה כתובת על יריעת האוהל "אין
מניאק שיכול לעצור את הזמן." והוא הודה לאותו חייל ששמו אינו
ידוע שדאג לבריאות הנפש ש
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
