|
יש לי גמד בבטן.
יש לו חולצה אדומה קצרה שכתוב עליה "נייק ".
וזקן ארוך ארוך ולבן לבן . לפעמים כשהוא רץ הוא
דורך עליו ואז הוא מועד ונופל. כבר ביקשתי ממנו כמה
פעמים שיגזור אותו או לפחות שיאסוף בקוקו.. ונתתי
לו גומיה סגולה
אבל הוא אמר שזה מוריד לו מהמראה המכובד... ועם קוקו
הוא נראה גמד שאנטי שחזר מהודו...והוא לגמרי לא
כזה.
הגמד הזה אחראי על הכתיבה שלי. אני תמיד אמרתי שאני
כותבת מהבטן...הינה הוא נופל שוב. הרגל שלו בולטת
מאיזור הצלעות שלי... פאדיחות.
קריאה מהנה
#המייל שלי הוא גם המסנג'רררר.
מישהו ממש מטומטם אמר פעם שאלוהים לא מנחית מכות על מי שלא
יודע להתמודד איתן. וואלק. אז מסתבר שגם אלוהים בענייני
הסאדו...
|
אמר הזקן של גזמו. אל אל אל תרטיבו אותו. והנה אני עומדת תחת
הזרם החם עוטפת אותי סבון, הייתם צריכים להקשיב לזקן.
|
ישובה מולי. שערה אסוף. משקפיים, שמקנים לה מראה קשוח מהאופי
האמיתי שהיא מחביאה מתחתם...
|
- את עושה לי את זה
אני מסובבת את הראש
- אתה מדבר אליי?
|
"בן זונה. בן זונה.
הלואי והוא ימות לאט ובייסורים ויכאב לו חזק בכל הגוף.
במיוחד שיכאב לו בשריר של של הלב.
בעצם...שיכאב לו גם בשריר של הזיין"
|
הרגע גמר. הזין שלו עדיין מטפטף טיפות אחרונות של תשוקה...
חוזר למימדיו האנטומיים הבסיסיים...
|
בכל פעם שאני נוסעת לעבודה אני רואה את מקס.
אני נוסעת באוטו שלי עטופה במוזיקה עכשוית במקצב קופצני, עטופה
בצמר גפן שאבא שלי הכניס אותי לתוכו כמו ששומרים על אתרוג קרוב
לסוכות שחלילה אני לא אפגע, שלא יפגעו בי העוברים והשבים
והעוברים, שאני תמיד אחייך.
|
החבר הזה שלך.
מקסים.
יותר ממני??
|
הכל התחיל בחדר השינה.
הכרית היתה על הראש שלו וכל השערות שהיו לו התפזרו לכל
הכוונים.
היו לו הרבה שערות.
ככה זה תמיד היה אחרי הסקס שלהם.
|
היתה לו התנהגות שגרמה לי לרצות להיות התינוקת שלו.
גם כשלבשתי את כל השמלה הבורדו והעקבים והאיפור והייתי מפתה
חושנית וארוטית
|
האמת שנינו לא סבלנו אבוקדו.
אולי בגלל שהיה מתעלל בגלעין ודוקר אותו שלוש דקירות ומעניש
אותו מעל המקרר. אין לי מושג... אבל בכל מה שנוגע לאכול את
היצירה של אבא - תשכחו מזה. אה אה. לא אנחנו
|
יש לו מליון דברים שרצים לו בבטן ועוד מליון שמתחוללים לו
בלב...
|
Everything But The Girl לא רוצה לדבר על זה...
איך הוא שבר לה את הלב...
אני מבינה אותה כל כך.
גם אני לא רוצה לדבר על זה.
|
מירלה קראה לכלב שלה שקל.
הם נפגשו בצער בעלי חיים.
הוא הסתכל עליה וריחם.
גם הסורגים וגם העיניים שלה גרמו לה להראות בלו.
|
אוקטובר.
לא שחור לא לבן.
אני מגדלת ציפורניים כדי לשרוט מישו.
עוד לא החלטתי את מי.
|
כשנכנסתי לא ידעתי שהדלת תטרק מאחורי.
ופתאום אני בתוך זה, גבירותי ורבותי.
המנהיג קצת מבולבל... אולי זה משו שאכל.
השופט לא מפוקס לכמה זמן אתה נכנס?
|
הוא שכב שם וידעתי שהוא ימות בקרוב.
ויבואו תולעים ויאכלו לו את הכל.
גם את הגרביים הלבנות שלו
|
כולם אומרים: "העיניים הם ראי הנפש".
אני מביטה בתמונת קלוז-אפ מטורפת של העין שלי.
החום בהיר ונקי.
היא צלולה ויפה.
אבל משהו תפס אותי פתאום.
יש בה חור שחור.
|
אני חייבת ואם אני אתאפק עוד קצת זה יברח לי ויעשה סימן של
רטוב.
וכולם ידעו שזה התפספס לי
|
רבקה מיכאלי מתעקשת לא לנתק את עצמה מהמסך.
|
את חושבת שאת יודעת להבחין בין גן עדן וגהינום???
|
אני רק צריכה שהוא ידבר עברית. יותר קל לי לפתות בשפת האם
שלי...
|
אני מציירת בסירופ שוקוולד את השם שלך היא אומרת שזה לא מנומס
לצייר שמות של בנים בסירופ.
|
בעודי משוחחת עם חברה
על מותו הטרגי ולכתו בטרם עת של האיש, האגדה
וזה שדיקלם לי בילדותי את התקליט של מקס ומוריס - יוסי בנאי.
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
יצירותי לא
מומלצות
בודק אם אושרו
גם אחרי חצות
הסלוגנים
מצונזרים
במגירת אין לי
די תגובות על
השירים
בצ'אט אני לבד
ולשוחח עם
קורקיבי
וקורקיבוט זה לא
כל כך נחמד
בחיי שעלה לי
הפיוז
יש לי את
הניוסטייג'
בלוז
משיח בגופייה |
|
