|
"להכניס מחסנית, לתהות מה היה סדר הפעולות שגרם לי
לחשוב שאין דרך אחרת ומקום אחר לא בא בחשבון.
לדעת שיש אנשים שבוחרים בדרך הקשה ושהיכולת שלי
לאהוב דברים מסובכים היא מעלה. להתנשף בצער, להתעלם
מהרוחות, לעצום את העיניים לשנייה אחת בדיוק ולחכות
שגם היום הזה יגמר."
(מתוך: מציאות חדשה)
ועכשיו זה הזמן לנסות דברים חדשים
עם הקפה של הבוקר.
|
אני אבודה בים של מחשבות
שכל חיי קיוויתי לטעום ממנו
אני מתאפרת לצלילי אוטוסטרדה
שאיבדה את בתוליה
|
אבל ממילא, אתה בשטחים
ואני כאן מקוננת אינתיפאדה.
|
האם לוחות השנה
באים להזכיר לי כל יום
שעובר, ואתה לא
איתי
|
כי מי צריך אנשים אמיתיים
כשיש לי אותך.
|
אתה צריך יועץ ניסויים. אני צריכה פסיכולוג. יש לי הפרעה
פסיכוסומטית. אני מלאת חרטה.
נחיתות אונס עושות לי את זה וזה בסדר, כי ממילא לא ציפו ממני
להיות הגיונית. או מוסרית. או בכלל.
|
כבר שלושה ימים לא אכלתי, גם לשתות אני לא מצליחה. חשבתי שאני
ואתה נגמור את זה אחרת, נסתיים בלי בחילות. אם אתה לא הבנאדם
שחשבתי שאתה, אולי הפרידה הזאת היא חצי נחמה?
|
נולדתי עיוורת צבעים, ובחורף אני קצת רועדת בין אפור לתכלת.
לורוד איימתני.
|
בשביל זה יש אנשים עם דרגות על הכתפיים.
|
לרדת בשום מקום. לתת לגשם ליפול, להתמזג עם הדמעות ששוב
פורצות. להפיל את החומות, לזנוח את התיק, השקיות וכל המטען
הרגשי. לפשוט את המעיל, ללכת עם השרוולים מופשלים אפילו שקר,
אפילו שהלב קפוא.
|
אני מקיאה וחוזרת לשבת בכיסא שלי. אחרי שלושת הימים הראשונים
זה הפסיק להפחיד אותי שהגוף שלי דוחה כל סיכוי לשיקום.
|
אני נזכרת איך אמרתי לך שאתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים,
וכועסת שלא נתת לי הזדמנות לקחת את זה בחזרה. בסופו של דבר
האהבה עיוורת ואנחנו מחויבים רק לפרק זמן מוגבל. אתה בוודאי לא
יכול להאשים אותי שניסיתי להאריך את הרגע עד שיצאה לשנינו
הנשמה.
|
פעם היתה לי קורדינציה. היה לי כיוון. מוכנות נפשית.
עכשיו יש לי שפתון בצבע אדום בוהק, ועם יד על הלב אני מודה
שזאת התשוקה האחרונה שבוערת אצלי.
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
סלוגן של שורה
אחת זה הכי אחי. |
|
