|
מבלה את זמנה בגעגועים לעבר,
מסובכת היטב בהווה,
ובכלל לא רוצה עתיד.
מעבר לזה, היא רוקדת המון, מעשנת המון, שותה המון
קפה ושמח לה!
"את רואה?!" את מודיעה לי ברשמיות "כנראה שאת לא מכירה אותי עד
כדי כך טוב. ועכשיו לכי להתקלח. אמרת שאת צריכה להיות שם בארבע
לא?" ואני שתקתי מאוכזבת.
עומדת תחת זרם מים שמשנה את כוונותיו בין לחמם אותי ולקרר אותי
בקצב קבוע, אני שרה שיר בשקט ומתבלבלת בכל המי
|
הפנים שלי הם כבר לא הפנים שאת הכי רוצה לראות.
|
שלא אהיה עוד אשמה
שלא אשכח את האמת
|
נחיה כאילו לא חיינו עוד
נאהב את החוף בחורף.
תציירי אותי מרוכזת
ואני תמיד אפחד
|
איך את תמיד כזו נקייה אם הידיים שלי כאלו מלוכלכות?
|
כמה מטאפורי, ןעדיין כמה ויזואלי
|
יאני מסוגלת לראות אותה בעיניים הכבויות שלי
|
היינו ילדות, והתמימות חגגה
אותנו עד טירוף חושים
|
והם רוצחים והם יונקים
והם עושים שמות
|
אני ילד ואיש ואישה
זרוקה עירומה על סף קבורתי
|
השמיים שלה לא ראו שקיעות יפות יותר והים לא ראה עננים
|
תספרי לי על סליחות ועל חיבוקים ועל מעגלים ומשולש
|
אני חושבת שעם כל טיפת דם שיוצאת ממני, נשפכת לי
האינטיליגנציה, ואוצר המילים שלי קטן באופן כמעט אוטומטי.
|
את תמימותי הוירטואלית איבדי בידייך - בעוד אנחנו משיבות לי את
ילדותי האבודה.
|
על הבמה אור כתום (כמה עצוב ומיותם) ושירים משונים שמלווים את
כתיבתי חסרת המטרה.
|
הכל קרה כל כך מהר. וכל הזמן אהבתי.
כל הזמן אהבתי.
|
נדמה לי שאת מנסה בכוח שלא לדקור אותי בטעות. למה זה?
|
את יודעת היטב עד כמה את חולשה שלי
איך קולות חריקת הנעליים שלך מקפיצים אותי
את יודעת אהבנו באותה סופה ובאותה מקלחת
את הרגשת אז כשניצחנו, ביום בו מתה התשוקה.
|
איש אחר אמר שדקרו אותה עם סכין
|
(מה לעשות, אין לי מילים אחרות)
|
|
|
תלהגו, תלהגו -
בורים!
פלצן עם בעיות
של קבלה עצמית. |
|
