|
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום -
אבל לא היה רע.
|
דוד המלך הולך העירה.
המלך הלך עם חבר מרעיו. תסלקו מהעיניים שלי את הדבר הזה. הם
סובבו לו את הראש לכיוון אחר והוא לא ראה אותו יותר. כמה הם
חכמים ויודעים לתת תמיד תשובות חשב לו. כשסובב את הראש בחזרה
ראה את הדבר הזה שוב. ימח שמם חשב הרי אני המלך.
|
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. כסנה הבוער ואינו אוכל.
אך אין עוד משה ואין עוד מלאך, ואין עוד קול אלוהים הקורא,
ואין עוד של נעליך מעל רגליך, ואדמת קודש גם אין.
|
עיניים שחורות קול של קטיפה
מבט מחויך ונוקב
כזאת היא היתה ועודנה
צובטת מיתר הלב.
היא היתה הכרחית
לא אדע מה קסמה מה סודה
אם מבט או הקול הלוחש
מי שקרבו נמשכו אל ידה
כמו פרפרים אל להט האש.
|
יקובוס קמפאנליס כתב, מיקיס תיאודוראקיס הלחין.
תחפשו את המילים. בכל השפות זה אותו דבר.
השואה כיבתה הכל. קרבו אותנו לאור ונשרפנו.
|
ארור היה הנחש כי אמר לאישה לא מות תמותון.
ארור מכה רעהו בסתר. ארור לוקח שוחד להכות נפש דם נקי.
ותמת שרה בחברון. חברון אשר גר שם אברהם. חברון לפנים קרית
ארבע, והארץ שקטה ממלחמה. השבוע, אמר מחוקק בישראל: חברון מקום
ארור.
|
כמו מגלה הארצות הפורטוגלי ברתולומיאו דיאז,
הגעתי ל"כף התקווה הטובה".
שם האויר הולנדי, השמים בריטיים, היין צרפתי,
אבל העבדות מהודו מדגסקר ודרום מזרח אסיה,
והחמלה רק שלי לבדי.
וברחוב צחנת שרשי האפרטהייד המרקיבים.
|
עכשיו לא כל כך חם, ולא כל כך קר
לא כל כך לח, ולא כל כך יבש.
סתם בוקר של כלום, בוקר קיץ.
|
חמישים ושלוש הם קצת יותר מארבעים וארבעה אחוז.
אם חיים עד מאה ועשרים.
מי חי עד מאה ועשרים?
|
אדם חי ברווח שבין עולמו הפנימי לחיצוני.
|
התובנה שאין תוחלת, תקווה.
ה"או" שבהתחלת ה"אופס"
שמתברר שאולי אין אלהים.
|
הם לא למדו דבר.
הם כמו בשיר יודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
דינו, תפוס
תארגנטינאי הזה
ותוציא לו את
התפוח אדמה
מהפה, שידבר
איטלקית כמו בן
אדם.
בסיציליה היינו
הורגים על מבטא
כזה.
איך, איך נתתי
לרוסים לסחוב
אותי לכאן?
המאפיונר
הקומפולסיבי
מתגעגע למולדת. |
|
