|
"מה אתה עושה פה?"
גילי נראתה מופתעת. האמת, אני הצלחתי להפתיע אפילו אותי. לא
האמנתי שאני מסוגל לעשות את זה.
"רציתי לבוא, אז באתי", אמרתי, "כמו כל שנה", הוספתי, כשהמשיכה
לשתוק.
|
"אהבה צורבת, אבל יש דבר הרבה יותר כואב", לא שאלתי מה, ידעתי
שהוא עומד לענות ולא רציתי לשאול שאלה מיותרת, "סוד", אמר.
"מה סוד? אתה לא רוצה לגלות לי?". הוא הניד בראשו. "סוד, סוד
שאסור לספר אותו, אין דבר כואב יותר מזה".
|
מושח את בין עיני ברצועת
דם
שהתחילה אז כשמשח את דלתותם
והם, התמימים, האמינו
שהמוות יפסח מעל ראשיהם
|
|
|
לא רק שהוא
ערבי, גם יש לו
זקן כתום.
-אחד שגם אותו
לא לוקחים
ברצינות. |
|
