|
רפי ברוק הוא יוצר צעיר מאוד עוד מעט בן 14 שנולד
ב-1990.
רפי מושפע בעיקר מהזרם הנו-גות'י ומאמא שלו שמסכת
ההתעללות שלה העבירה אותו בייסורים קשים שממהם נובעת
ההתנהגות שלו והיצירות שלו.
רפי אובחן כסובל מפסיכוזה פוסט-טראומטית כתוצאה
מהבעיות הנפשיות של אמא שלי שהיא מכשפה משוגעת.
אחרי התיעצות עם הפסיכולוג שלי רפי החליט שכדי להבין
טוב יותר את עצמו ואת ההתנהגות שלו רפי צריך להוציא
החוצה את כל הבעיות שלי על גבי נייר או ציורים
ומוזיקה במקום להוציא את זעמי על חיות ואנשים שאני
מכיר שסובלים מההתנהגות שלי.
העמוד הזה זה כל מה שיש לי בחיים בבקשה תקראו ותגיבו
ותתחשבו.
שיהיה רק טוב לי ולכולכם.
אמא שלי לא מרשה לי להתקלח בלי סבון.
אז הסברתי לה שאני אוהב להתקלח בלי סבון כי לסבון יש ריח נעים
- ולי לא. ואני לא רוצה שהסבון יסריח.
|
עם אקדח אפשר לרוקן מוח תוך פחות משניה.
|
אמא שלי מתה
אבל היא עדיין אמא
|
לקאופמן היתה עגלה.
הוא התשמש בה כדי לרתום את סוסיו אליה כדי שיוכל להסתובב בכפר
ולמכור חלב לכולם.
|
יש לי סיפור קצרצר
על אלמנה מטורפת שאוכלת עכבישים
ואם לא תאהבו אותו
תאכל היא גם אתכן
|
בחג המולד אשתקד נכנסה בי רוח של צרעה שמנה שמתה
|
ביער המכבים צנח לו האיש השני בחשיבותו. מכיוון שהיה השני
בחשיבותו, לא עמד לא כוחו, ועבר לו מן העולם ללא זכר.
|
אמא
כששי גבסו יזכה בדיסק פלטינה
אני אירה בך
ואתאבד
|
אמרתי לו גם שלום, ואז שאלתי אותו למה הוא בביוב.
ואז הבנתי שדווקא די נחמד פה בביוב.
|
אמצע החודש. אני מנסה לארוז את אבריי מחדש ואין לי כח. הם
מתפרקים כמזוודה שבורה ואני עצמי כבר לא אתן יד לדבר הזה...
...מתי
מתי יהיה כבר סתיו?
|
והנה מגיע המלצר, אוחז בקרואסון ביידיו המטונפות, ואבא אומר
שהוא לא חם מספיק, ושולח אותו חזרה לחמם אותו במיקרוגל. המלצר
מתנצל על הטעות, והולך לחמם את הקרואסון בעזרת המיקרוגל, ואני
חושב לעצמי - מי יחמם את המיקרוגל?
|
יום שחור משחור אחד קם לו מקנטוס והחליט לצעוד אל עבר המוות.
לשם כך לקח עמו את פימולי, גררו אל מחוץ למפתן ביתו ויצא לצעדת
מוות ארוכה וסופית אל עבר השקיעה.
|
מרמת חובב הוא הגיע רכוב על ארנב שהזיע
|
עכשיו, אחרי כמה שנים, החליטה נחמה שהגיע הזמן להחליף את
המרצפת הזאת, כדי למלא את החור שהיה לה בלב כל הזמן.
|
אכלתי עגבניות אתמול?
אח"כ הלכתי לבית-כנסת?
היה שם רבי ואחרי שהוא תקע בשופר?
תהיתי לעצמי?
|
אם אושלה הלך לבושלה, וגושלה דושלה הושלה וושלה זושלה וחושלה
הלכו לבקר את טושלה, מה יאמרו יושלה, כושלה? לושלה נחת בגינה
של מושלה שסידר לנושלה וסושלה את הגבות שעושלה פיצץ להן במשחק
כדורגל.
|
היום בו פימולי ומקנטוס נעשו ממורמרים.
|
היא היכתה אותי חזק וניתצה בי אגרופיה, ואני לא הבנתי למה זה
מגיע לי. חשתי כאילו אני סוג של בדיחה מהלכת בעיניה, אלא
שעכשיו, אני כבר לא יכול גם ללכת.
פמוטים? ביום שלישי? שבתי ושאלתי.
|
יש לי צילצולים באוזן על הבוקר
|
בקיץ במיוחד באוגוסט אנשים נורא צמאים והם מתים כמעט מצמא מרוב
שהם צמאים.
פניתי למשרד השיכון והבינוי אינספור פעמים ואמרתי תקשיבו בבקשה
לי כי אני רק ילדה קטנה שנורא צמאה אין לה מים בביה"ס וזה לא
הגיוני.
|
אגמים
של חירות
מזח נשגב
של אחווה
של זהב
|
אני אוהב אותך
ורוצה רק אותך
את האור שלי
את הכל בשבילי
|
אני נשבע באלוהים
שאני אשתגע אם אמא שלי
לא תסתום את הפה!
כוס אומווווו!
|
כשאת היית עוד איתי
אמא
נהגתי לבכות
|
בין הטיפות ניתנה לי אהבה של חרמש
חרמש גדול ומלוטש של מלאך המוות
מלאך המוות הגדול שלי ושלך, שלנו
שלנו... כאילו שעוד היית בין החיים
אהבתנו כאילו נמוגה מדקה לדקה
אהבה טהורה, של אמא ובן קשה
|
שלושה רגעים...
כמה רגעים עוד צריך לחכות.
|
למה רק אני צם ביום השואה, אמא?
למה הסנונית לא צמה ביום השואה
|
הארי קרישנה
הארי קרישנה
הארי קרישנה
|
פעם פגשתי אדם זקן וחכם
שישב לו ושט גם בים שם
ושאלתי אותו מה משמעות החיים והיקום
|
הכפתור המפתה
הוסף עוד
ועוד
יצירה
|
"זה הכל או כלום"
אמר לי השען
אז שתק, והוסיף
"זה הכל או כלום"
|
בלילה האחרון
הכוכבים יאירו בפעם האחרונה
|
המיחושים שלך בלב זה כבר לא כי את שמחה
זה כי את מתה עוד מעט
כי יש לך התקף לב
אמא
|
זה מסוכן
אמרו המומחים
לקטר אין בלמים
אמרו ואישרו
והקטר נוסע
|
אסור לדרוך על זכוכיות
אמר לי איש זקן חכם
אסור לדרוך על זכויות
אמר הזקן ונדם
|
פה זה לא לוקסמבורג
ולא יפן
זה לא מקסיקו
או איראן
|
חיבוטים רבים
חיבטתי
בחיבוטי נפשי
המתוקנת מחדש
|
חתול רחוב
טייל ברחוב
הוא לא ידע
מה יקרה בקרוב
|
יש לי בלב
פרחים ופרפרים
הראש שלי כואב
|
היי, ג'ו
לאן אתה הולך עם הרובה הזה ביד שלך?
|
ביום אחד (היה זה יום ראשון)
קצת לפני שהלכתי לי (לישון)
החלטתי לפתוח בשיחה עם מוחי
וכך התנלה אותה שיחה, עד שאזל כוחי
|
בשעת כיבוי אורות
רצוני הוא עז
|
כשאני מסתכל על השמיים שלכם אני רואה מלאכים שחורים מעופפים עם
סכינים ארוכות וחדות
|
כשרבי עקיבא יחזור אליינו מן השמיימה
הוא בטח לא יאמין מה שהולך פה
ישפה הרבה עניים ואנשים פה רעים
ולכולם קשה ואין שלום
|
כשתחנקי, אדליק לך נר נשמה
|
רק במקרה שאתם לא היחידים
על המחשב הזה
אז לא חייבים
|
מאז ועד עכשיו עבור הרבה מאוד שנים, לפחות 200 אלף, מה שנותר
לי זה רק את.
|
מהו מור, שאלה בתי ביום אביב בהיר וצח.
|
השירים שאני מחבר
הם כמו אבנים שאני זורק
|
במחסן התסריטים
יש תסריטים של כל מיני אנשים
|
אתמול בלילה, נפשי ערגה לקישוא.
|
המורה
מה זה משנה
אם זה מקלות ארוכים
או מקלות ארוכות
|
פה בראשון יש חיות
בעלי חיים, גם ארנבות
|
פיטר-פן נפח נשמתו לאחרונה
מול החלון של וונדי
|
אני יושב על הספה
בבית הוריי
וצופה בסרט של פליני
|
תקפל את הכביסה
תשב, תשתה משהו
תדבר על העתיד
ועל העבר
|
העור שלי רקום לגוף שלי
שרקום לכל האיברים שבפנים
|
אחד לאחד
כמו נמלולים שנופלים מן הגשר
כך שברת אותי
|
חפרפרת אחת
הלכה לים
וטבעה
|
העבירי אותי נא על דעתי
שמש אהובה
|
תמיד האמנתי
שביום בהיר אחד,
כאשר אנחת לי על ספסל,
האדם בו אתקל, יהיה שני מטרים לפחות.
|
בסל הכביסה
יש תחתונים, חולצות ומכנסיים לרוב
|
כשאני מסתכל על תל-אביב בשמיים
היא נראית כמו עיר מאוד יפה
|
אני חושב שצריך לרצוח את כל האנשים בעולם!
|
החלטתי להנמיך את הטלוויזיה
|
אי אפשר לכתוב סיפור בלי סוף! וכל המטאפורות שלכם נושקות לי
לתחת!
|
יום אחד הלכתי לבקר חבר שלי דני,
ואז ביקרתי אצלו הוא בדיוק ראה סרט של מייקל דאגלס.
אמרתי לו שהוא מניאק ושהוא לא מתיחס אליי יותר והלכתי
|
הרבה פעמים תהיתי - האם הזמר שר את השיר הזה, משום שהוא לבד -
או משום שהוא זקוק להיות עם מישהו והוא בודד?
|
לפעמים אני חושב שאם רק נשנה את דעתנו לגבי דברים אז הם כאילו
יהיו כבר שונים וגם המחשבה שלנו עליהם תהיה שונה, כמו בספר מי
הזיז את הגבינה שלי.
|
מי זה?!?
מי זאת?!?
מי הוא?!?
|
רק אני קיבלתי משמשים שנרקבו.
|
הייתי אוכל עגבניה בכל שנה עד לאותה שנה.
|
- אדוני, מה דעתך על האביב!!!
- צואה!!! צואה!!!
- ובנוגע לסתיו???
- צואה!!! צואה!!!
|
"הכניסוהו לכלוב!", צרח מלך פח העכברושים וצלל אל מותו לבוש
גלימה אפופת כותנה!
|
לא היתה שואה בקנדה, ולא תהיה שואה בקנדה, ואתם יודעים למה?
|
"ערפלים בתבניות!"
קרא מוכר גדול ושמן
כן, היום גם אתה יכול לקנות בזול
|
כלאו אותי!
צעקתי בקול,
אך איש לא שמע.
|
אם רק הייתי יותר גלוי עם עצמי,
הייתי מנצח.
|
זה ציור שציירתי אותו פעם שהייתי בכיתה ז' ואמא כעסה עליי.
|
ידו הארוכה של החוק - סדרת בת 14 חלקים.
|
תמונה מוגדלת של איך שנראים החיים שלי.
|
בעקבות כעסים שהצטברו לי ביסודי...
|
|
|
