|
אבי מעולמו הרחיק כסיפורי אגדה
שלא סופרו לי מעולם כמו
כר שטמנתי בו ראשי והוא רך וקצותיו
גסים וריחו ריח הגוף אחר הרחצה
|
דומי הגר! הוא לוחש לה
אבן כף יד יעקב עלי פיה ומסוגרת העין
דומי! - מתכת זרועו גוללה זעקתה אל מעבר למרחבי המדבר,
היא נחבקת אל נשקו לתשמיש, הרי פטמותיה זועקות כאב חריש זר,
ואיפה אשים ראש ילדי
|
נחוורת חרישית, חומקת, עוד רגע
באה
שלוות השחר
שערותייך קרומות עוד בשלבי תריס ליל
|
|
|
המשך יבוא...
אחמד אחמד,
מבטיח אבל לא
מתחייב. |
|
