|
אין לי כוונה ללכת , אני נשאר פה לתמיד...
בן 21 ממרכז הארץ, מנסה לחיות את החיים הטובים.
אממ..זהו...
דודה סילביה !
דודה סילביה!
דודה סילביה!
צעקתי שוב ושוב, אך לא היתה תגובה.
סליחה, לא הצגתי את עצמי, אני תום, וכמו בכל קיץ - ההורים שלי
שולחים אותי לחופש "חינוכי" אצל דודתי סילביה.
|
אבל אחרי הוויכוח שהיה לנו לפני שעה, עכשיו זה היה השלב של
השקט המעיק והמבטים הכעוסים.
זה נהיה לשגרת חיים, שיגרת החיים של גיל ה-50, אוכל, טלוויזיה,
ואם באותו יום לא הרעפנו אחד על השני ברכות מכל הלב, אז אולי
גם איזה סקס של חצי דקה גג.
|
בהתחלה זה היה מפחיד,אחר כך מלחיץ, ואז הגיע השלב הנוראי
ביותר.
השלב בו התחלתי להתרגל למצב, כאילו נולדתי לחיות בין קולבים,
כאילו יעודי בחיים, לחיות לצד החולצה הירוקה לכחולה.
|
זה לא עניין של אחד על אחד , וזה לא משחק ילדים.
אך עדיין אין פשוט מזה,
זו אהבה.
|
חיפשתי את המגע הזה שגורם לי לבכות,
חיפשתי את המבט הזו שגורם לגופי לרטוט,
|
מחר בגן עדן,
כשתעלה שמש מעל ים העננים,
אביט למעלה, ואקנא בכל האנשים החיים.
|
הן מתרוצצות לי בראש.
הן מכאיבות, מקפיצות, שורפות את עורי.
לא אכפת להן למחשבות הארורות.
|
התחלת לפתוח את פיך,
לא רציתי לשמוע מילים,
שמתי ידי להפסיקך.
תני לעיניים לומר הכל, תני לעיניים לדבר.
|
אני יודע שעזבת אותי ,
איני רואה דבר מאז, הכל נראה שחור.
כל צליל נשמע עצוב,
כל מנגינה כל כך כואבת.
|
כרעתי על ברכיי ונשאתי תפילה,
התחננתי בפניך, כל יכול גדול ונורא,
התפללתי בפניך הצילנו מגהנום.
|
אני מת.
כן, אני מת ...
וזה ממש לא מה שאתם חושבים,
|
אני חייב לשאול את כל האנשים שמדברים עם כלבים,
מה אתם חושבים ? באמת ! מה ?
|
היום הוא היום.
הרגע בא...
אני מוכן!
אני יוצא לפעולה בפעם הראשונה - קוראים לי...
|
איציק כבר עייף,
כבר אין לו כוח לחייך.
איציק לך לישון.
|
|
|
שווה לנסות.
(נשיא ארה"ב,
חצי שעה לפני
הירושימה) |
|
