|
פורה דרכתי לבדי,
ומעמים אין איש איתי,
ואדרכם באפי,
וארמסם בחמתי;
ויז נצחם על בגדיי
וכל מלבושי אגאלתי
כי יום נקם, בליבי;
ושנת גאוליי, באה.
ואביט, ואין עוזר,
ואשתומם, ואין סומך;
ותושע לי זרועי,
וחמתי, היא סמכתני.
ישעיה, ס"ג
בגפי אעמוד וגבי לבריח
ואמיר את חומרי
בגופי
|
היי אני
לפעמים
לדקה
הווה היי לי
לרגע
ולכי
|
זוהי, רבותי, אימפוטנציה פונקציונלית
זהו פועל יוצא
של פוטנציאל אדיר
|
פיקוח נפש
דוחה פיתוח מעוף
יצר תמורת יצירה
קשר במחיר כשרון
|
ודי לי כי ידע
עת הונפה היד
ידעה המניפה דאבה
|
אורגיות מזכירות לי קברי אחים.
|
ועכשיו, רק רוך, רק רכות וחמלה.
|
אנו, העיוורים, חיים בעולם של מבטים. מבטים הם כל מה שאני
חשה; אני טועמת מבטים, מריחה אותם, נוגעת בהם. ונשאלת השאלה -
אילו הם החושים המטעים - שלך? שלי? של שנינו?
|
לא ממני תבוא הישועה; אצבעות אלו מזייפות קוהרנטיות.
|
אני שונאת דברים הנאמרים באירוניה מנומנמת, בחיוכים דקים חושפי
לשון ורדרדה.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בעל הבית השתגע.
הבית נשאר שפוי. |
|
