|
היא
נולדה בישראל בשנת 1989
היא נמשכת לכתיבה , לציור , למוזיקה(!!!)
ולצילום , יום אחד היא תדע לצלם.
ויש לה משקפיים וגומת חן בצד ימין.
"זהו, אי אפשר ככה!" אמרה יאנה לעצמה, בעודה שוטפת את פניה מכל
הלכלוך, הנפשי.
מאז שערן נהרג, היא לא יכולה לישון בלילה בלי להיזכר ולהרגיש
את האשמה הזאת.
היא לא באמת אשמה, היא ידעה את זה אבל לא הודתה.
|
אין לי מוזה.
אני לא יודעת מה לכתוב.
בא לי משהו ציני, אבל עמוק...
|
העיניים שלי כבר עייפות ויבשות מדמעות, וזה כבר לא יפה... כמו
בהתחלה שהעיניים רטובות ובהירות והשפתיים כהות יותר ונראות כל
כך עדינות.
|
|
|
כן, הבת זונה
עשתה לי ביד כי
אמרה שהיא לא
רוצה שאני אגמור
לה בפה.
אז אמרתי לה
"בסדר... אין
בעיה."
אקיצר, יום אחרי
אני יורד לה.
עושה לה את
הירידה של
החיים.
הכנתי אותה
לכזאת אורגזמה
שהיא הייתה
מתעלפת.
שניה לפני שהיא
גומרת אני קם
ואומר לה:
"מצטער, לא רוצה
שתגמרי לי
בפה..."
- שפן קטן מתנקם |
|
