|
בני האדם בעולם מתחלקים לשלושה סוגים:
מפלצות, כבשים וסוטים חברתיים.
מאז ומתמיד השתייכתי לסוג האחרון...
מוטו לחיים: לפעמים צריך להיכנס ישירות בכאב,
להתבוסס בו, לשקוע בו, להגיע לתחתית, למקום הנמוך
ביותר של הקיום שלך... ורק שם למצוא את הכוחות לעלות
בחזרה למעלה כאדם חדש, חכם יותר וחזק יותר.
הנפש שלי היא הילדה שבי. התבגרות היא תהליך איטי
וכואב של רצח הנפש לטובת הקבלה החברתית.
And the price for this bottle? I asked.
She smiled, not a real smile...
Oh nothing much, just some pain and misery, maby a
depression or two...
|
שתי מטורפות על ספסל בלילה של ירח מלא,
משחקות ומתגרות, מתגרות ומשחקות,
|
עכשיו אני מבינה הכל, סוף סוף מתבהר הבלאגן בראש.
|
Im just a pretty girl,
nothing on the inside
|
and someday morning
i'll find myself at the beach,
|
im holding a gun to your head,
love me, i scream as loud as i can,
love me PLEASE!!!
|
מוקדש למלאך שתלשתי לו את הכנפיים...
|
מצאתי אותה ביער אפל
ספק ילדה, ספק שדה
התאהבתי בה ברגע
בשחר ילדות
יתומה
שאימצתי אל ליבי
|
אנחנו עומדות אחת מול השנייה, ואני מנסה להבין אותה,
|
ובכל ערב, כשאני רואה את השמש שוקעת,
אני יודעת שהסוף בעוד יום קרוב.
|
שנה אחר שנה
חבילות עטופות ניצוצי בגרות
|
ואיפה הילד הפנימי שבי עכשיו?
|
לילדות האבודות שלי כבר אסור לאהוב...
|
המספריים נחות על השולחן
ואת ידיי מעטרות שריטות אדומות ומדממות.
|
והעיניים
חצי עצומות
אוהבות אותי במבטן המתענג
|
לכודה במעגל שלא נגמר,
מסתובבת סביב עצמי ודפנות המעגל סוגרות עליי.
|
ושתיהן ביחד אחת,
למרות שלא יתאחדו לעולם...
הראשונה מסיכה, חלום, משאלה,
והשנייה שותקת, בוכה.
|
מאוחר,
לילה,
תל אביב ישנה,
|
ובלילות האפלים שלי, חסרי השינה,
אני מרגישה את הבדידות מחלחלת
|
עומדת לי גבוה,
גבוה מעל כל מה שמכאיב ושובר.
|
זה לא שאני מצדיקה את עצמי בפניכם, אני פשוט מוכיחה לעצמי שאתם
טועים.
|
הנה הוא, כאן בחוץ, כשכולם יכולים לראות ולשמוע,
הבכי שלי.
כמו ילדה קטנה שאמרו לה לא,
|
אני לא יודעת למה חיכיתי עד עכשיו...
אולי כי ידעתי שזה חסר טעם,
לא משנה כמה מהר אני אפול,
את בכל זאת תספיקי לתפוס אותי.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
- תוכיחי את חוק
שני של ניוטון
בבקשה.
- אפשר בדרך
השלילה?
-לא.
כבשל'ה בבגרות
מעבדות מעניינת. |
|
