|
don't stop me now
המים יורדים בזרזיף אחיד וחזק, בקוים ישרים. עידן מרגיש את
סילוני המים דוקרים לו את פני העור. עקצוצים קטנים. כמו לפני
שהרגל נרדמת. מסתבן ביסודיות. המים ממשיכים לזרום. חזק.
|
התחיל לערב בקשר שלנו רגשות, היה תופס פוזות רציניות, מנהל
איתי דיונים פילוסופיים על משמעות החיים. ובאמת בהתחלה זה היה
נחמד, לדעת שהוא לא מתחיל ונגמר בכוס קפה וכמה דיסקים.
|
הנוכחות שלה לא מעיקה עליו כמו שהוא רגיל עם אנשים בדרך כלל.
"איך שאת רוצה" מסתנן לו מבין שפתיים חשוקות. שתרצה הוא מקווה.
|
הוא לא באמת חשוב. הכל לא בגללו. סתם עוד טיזר במקבץ הפרסומות
ההזוי שלי. חוזרת הבייתה מביה"ס. חושבת שאני יפה. מסתכלת במראה
לגלות שלא. עוד אחת, רגילה, לא בשבילו. הכל כן בגללו. אישה
ריקנית.
|
השנים שעברו עידנו את הכל, והותירו בי רק זכרונות שששורפים
בורוד רך. ורוד כמו סיגריות המסטיק שהיינו מעשנים יחד.
|
גופו כרוך סביבה, מנסה לחמם את הידיים הכחולות מקור ואת הבטן
הקפואה ונושף מתחפר מנשק את גלי השיער. ידו מגששת לקופסא הכמעט
ריקה על הרצפה ושולפת כמה גרגרים אחרונים שהוא מועך קצת בין
האצבעות ומרכך לה את הנגיסות.
|
והוא מטושטש,
הזמן שלה
רץ לאורך קוים שבורים קצרים
|
חתיכות מפוזרות שרק אתה יודע
להדביק לתצרפי היגיון ואחר כך לחבק
|
וגם אני
עכשיו
הולכת לישון
|
נחבאות בשכונות קראוונים ובפנים של ילדות חבולות בוכות
וצפות תמיד כאשר עוד עיר
מטה ליפול
|
תשקיטי קולות בערי רפאים חרבות
שאני מסובב בהן תמיד
תפריחי לי ורדים סגולים של רוגע
|
אבל אתה לא מתמכר לאף רגש אמיתי, כי אז אתה מאבד שליטה במה
שמתרחש. נשאר מכווץ ושקט, מסרב לדבר, להפתח. ועם כל זה אתה כל
כך מקסים, מהפנט ומוזר.
|
כנראה אני פשוט לא בצד הנכון של הרוח, גם כשאני מסתובבת. כולם
צעצועים יפים מפלסטיק. אני רכבת עץ עם גלגלים שבורים וברגים
מתרופפים.
|
אתה מקווה כנראה שאם תשכב מספיק זמן במאוזן בלי ליצור יותר מדי
מערבולות, או מערבולות קשות מדיי, אז כשתקום, אם בכלל תרצה
לקום, בועת הפלס הפנימי שלך תשאר באמצע.
|
שמן על בד (מטרXמטר)
דצמבר 2003
|
|
|
"אנשים מתים
בלילה"
עוד הומור
שחור.
בוליביה. |
|
