|
ירדן הגיעה לעולם האכזר בקיץ 1987. עוד מילדותה חלק
טענו אצלה לאי שפיות.
אבל אחרי שהיא ראתה את אמא שלה מדברת עם אוגר היא
הבינה שהכל תורשתי, והשלימה עם זה..
היא גם השלימה עם זה שכנראה בעתיד היא תמצא את עצמה
מאושפזת במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי..אבל
מילא..
א ותאמר רונית: הוציאו ספרכם וקראו את פרשת ט'5 ואל נא סיקלו
חבריכם בגירים ב ויאמר ברי לרונית במצח נחושה ובזרוע נטויה:
לא! ותאמר רונית וזעמה כזעם שמשון הגיבור: צא נא לחדר של עדנה
ואמור לה: חטאתי!
|
אבל לפני שאני מתייאשת ועוזבת הכל..
רק רציתי שתדע..
שאותך אני אוהבת יותר מכל..
|
אומרים שהבטחתי
ושהבטחות חייבים לקיים
אבל אני לא יכולה לקיים
כי העצב הוא חלק ממני
וכך הוא ישאר.
|
לקחת ממני את התקווה..
מקווה שאתה שמח..
כי אני כבר לעולם לא אהיה שמחה..
|
אבל תבינו אצלי זה אחרת..
כנראה לעולם אני לא יהיה מאושרת..
|
סוף סוף הבנתי
שלא עשית לי בכוונה
שאתה לא כזה בן אדם רע
אני רוצה שתסלח לי
על הזמן האחרון
באמת שמצטערת על הכל.
|
אבל אולי עדיף לבד
לא להיפגע
לא להרגיש
פשוט לבד
לתמיד..
|
אני כותבת לך שיר אחרון..
בשיר הזה אני סוגרת לגמרי את הכל..
|
במילא לאף אחד לא אכפת
ואף אחד לא ירגיש
אז שלום ולא להתראות
|
"אני עדיין אוהב אותך.." אתה אומר. "אל תבכי.."
אבל אני בוכה. אני מרגישה שאתה משקר. למה שתאהב אותי?
אם היית אוהב לא היית עוזב אותי...
|
|
|
התלטפתי עם
מישהו בפארק,
והוא התחיל
לצחוק:
"מותק, לא אכפת
לי שתמשיכי, אבל
עוד אף אחת לא
מזמזה לי ככה את
השדיים".
מיס פיצי. |
|
