|
היא פגעה עמוק. כמו חץ בליבו חפרה החרטה בכדי לכפר על כל השנים
האבודות והרגש הפגוע והלבבות שהוא שבר במו ידיו בלי משים ליבו
לכך.
|
היא הולכת ברחוב, מביטה במכוניות שעומדות ברמזור. משהו פה מוזר
|
חושך. השמים שחורים משחור והכוכב שליד הירח מביט מטה ורואה
נערה שחורה משחור עומדת במסדרון מלא אוהבים עם ערימה של ספרים
נפולים לרגליה.
|
Roger's singing David's words
And Andy walkes on clouds
|
Lovely child, lost and frightened
Mourning and alone
|
ידך נוגעת בי,
כאילו במקרה -
טעות מתוכננת בקפידה
|
היא צועדת ברחוב
ללא מקום ויעד
דמעותיה קופאות על לחייה
|
וכשתלך
זכור שאני כאן
עומדת
בשמלה אדומה
|
אישה זקנה
שיערה הצהוב מדובלל
עיניה החומות עייפות
פניה חרושות קמטים
|
ובעודי מהלכת ברחובות העיר הזאת
שטופים במי גשם קרירים
חושבת עליך
|
שקטה כל כך
מוסיקת כינורות מתנגנת ברקע,
קרועה.
ריקה מתוכן ורגשות.
|
טיפות מים נופלות
על רצפת החימר
בכלא הקטן שלי
|
ליבי קורא לך
יבבת כאב חסרת פשר
רק הרוח ישמע
|
אין דרך או פנאי להימלט
זמן יש בשפע, מחשבה במסתור.
ברק מפלח את שמי הלילה הסוערי
|
מסתכלת אל תוך עינייך,
החומות החמות.
ועינייך הבוחנות
|
חלון ראווה
בובות זהובות שיער
נעליים קטנות
|
מתפרקת.
אינני יודעת איך ולאן
מתי או למה.
נקרעת.
|
והדמעות לא מפסיקות לנשור.
עוד אחת ועוד אחת, לאגם של בדידות, וכאב.
הסומק בלחיים דועך, ואתו כל תקווה להצלחה
הייאוש כמעט בלתי מנוצח.
|
שליו, רגוע
רגע קט חולף
החיוך על פנייך כן ורחב,
בשמלה לבנה צחורה, יושבת בכיסא הנדנדה
שערך הזהוב פזור על כתפייך
התגלמות השלמות.
|
מדפדף במילון
מחפש את המילה הנכונה
|
קלידי הפסנתר מרקדים תחת אצבעותיי
המנגינה ממלאת את החדר, ואת נשמתי.
ריח הסיגריות שלך מתעופף לו דרך החלון,
שיעול קטן, וחיוך.
|
שני אורות ירוקים מנצנצים אליי, אורות מחייכים. בואי לכאן,
ילדה תמימה, בואי ושבי ונטרוף אותך מן הייאוש, נעכל אותך אל
השמחה... ואת, את לא תהיה יותר ואולי זה לטובה.
|
את עומדת בשדה תותים, שמלתך הורודה רפויה, שערך מתנופף ברוח.
|
רוח קרה מנשבת, עורך מצטמרר מתחת לשמיכה.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
איש מופרע!
מתלהם
אינטלקטואל
בגרוש.
מתוך "אלף דרכים
לומר יעקב פופק
בלי לומר את
המילה עצמה" |
|
