|
כמה מילים על עצמי?
כמה??
; )
אי סי קיו : 336029969
אולי מחר אמצא? לא לוותר, לא להתייאש.
|
קליק, משהו ננעל.
היא הסתכלה עליי, לא יכולתי להוריד ממנה את העניים.
|
מבט ציפור, העיר לאט לאט מאבדת מגוונה, נבלעת בתוך חשכה
מתפשטת, בעוד האורות כובים חלון אחריי חלון. הדלתות ננעלות,
העניים נעצמות, מעכשיו, כל אחד ועולמו שלו. כ-8 מיליון עולמות
שונים בניו יורק.
|
הבזק אור, כל כך בהיר, מעוור, שהכל נהיה מהר מאוד חשוך, שחור.
החשכה מתפזרת, או כך נדמה לפחות, אולי פשוט העניים מתרגלות ללא
לראות, רואה או מדמיין? מי אתה?
|
יש כאב שלא דועך עם הזמן
יש געגוע שרק הולך וגובר
|
אני לא אעמוד בדרכך כי כבר אין לי מטרה
ודעותיי חסרות משמעות הן ומעשיי חסרי סיבה
אם 3 מילים נותר לי לומר לך
|
In days like this, when time stands still
I close my eyes, and she appears
|
אנחנו טועים בחשכה, מגששים אחר טיפת תקווה
שהתפוגגה לה בעלטה
אבדנו יקירתי
עוד לא מזמן היה לנו אחד את השני
לתמוך, שני פסחים, שני עיוורים
|
לפעמים אני לא בטוחה שאני יודעת מי אני
מנסה לשחק אותה קשוחה למרות שבפנים מתפרקת
אבודה בין שורות השיר שלי
מנסה להבין מה קורה לי
קוראת לך בחלומי אבל אתה לא עונה לי
|
תן לי אבן דרך שאוכל לצאת
ממקום שהוא בעצם כלום
עלטה, נפש רדומה
עוד נשארו שאריות תפילה על השפתיים
|
ומאז אותו יום לא הפסקתי לחשוב
למה אמרת שאני קטן מכדי לאהוב
ומאז אותו יום את נחרטת בליבי
כאהבה הראשונה שהייתה לי
|
ורק שפתי עוד לוחשות את שמך
בעלטה שמקיפה אותי
בשקט הטהור
אובדן חושים
נופל, קר ומת
|
אוהב, לא אוהב, אוהב, לא אוהב
עוד עלה נתלש בכל ספירה
|
לפעמים כדי לקחת את עצמך בידיים
צריך קודם כל להשתחרר
|
מהיום שנפגשנו, כשראיתי אותה
תלוי על חבלי התשוקה העזים
שנהיים יותר ויותר הדוקים
מתלפפים להם סביב צווארי
|
אם היית אומרת לי שאני כל עולמך
הייתי אומר שאת השמש, הרי אני סובב סביבך
אם היית אומרת שאני זה כל חייך
הייתי עונה, אין לי חיים בלעדייך...
|
אני אעמוד על צוק הזיכרון הנצחי
מסתכל למטה במבט הססני
האם מה שהיה, שווה את ההווה?
|
הייתי רוצה לבוא ולומר לך
שאני מאוהב בך
אבל כשאני במרחק נגיעה בך
זה פשוט לא יוצא
|
המים נכנסים לפי, ממלאים את הראות
ופתאום אין אותי
ופתאום- אין בועות
|
במצולות הים אטבע, האם ירגישו..?
האם אף לשנייה אחת את עצם העובדה יכחישו?
האם יתעקשו בכל ליבם שלא כך קרה באמת?
|
ואור קטן בסופה, מאיר את פניי
אני ממשיך ללכת ורואה אותך לפניי
עינייך מאירות כמו שני זרקורים
מה יהיה גורלם של שני אוהבים?
|
את החיוך, השובבות שבענייך
את נשימות ההנאה וציפורנייך
בגבי שורטות, את שערי אוחזות ידייך
|
הייתי עושה הכול בשבילך
אם רק היית מסכימה לאמץ אותי לליבך
הייתי הופך עולמות, רק כדי להיות בקרבתך
רק כדי לראות כל יום את מבטך
רק כדי לחוש את חום גופך...
|
מאז שלהי אותו יום את הניצוץ שבמרחק
הניצוץ שבעבר הכל כך מרוחק
מאז אותו יום נאבדה היכולת להתאהב
בשלהי חיי אני אשכב, בשמך נוקב
|
ולכשהלכת שוב נדם ליבי
וגעגוע מתוק צף לו
בים אהבה שנקרא- לב
געגוע אוהב
|
מחשבות - חייהם כול כך קצרים
זיכרונות - יש כאלה שחיים נצח
|
לא חשבתי שיהיה כל כך כואב
לראות אותך יושבת עם אחר
צוחקת עם אחר
|
עד שבלי לדעת איך את נראית
בלי לחשוב על איך נשמעת
כל כך טוב לי לדבר איתך
כל כך טוב, ואת אפילו לא יודעת
|
איפה הייתי רוצה להיות בדקות האחרונות של הזמן?
כאשר התמונה תקפא לנצח והנצח יהפוך לרגעי
כאשר אדע שאם לא עכשיו אז לעולם לא
כאשר ארגיש שאם לא עכשיו אז בכלל לא
|
מרים את הכפפות מהשולחן, פותח את כל הקלפים
במשחק הזה יצאתי מופסד, אני קם והולך למקומות אחרים
יוצא מהבניין מביט למעלה למרחב השמיים המתנשא מעליי...
|
אני נושם
אויר שמזוהם ביאושם של אנשים
בין היתר
היאוש שלי
|
הידוק אחרון סביב צווארי מסיים את העבודה
ניסיתי אבל הפסדתי, לא בקרב, במלחמה
נשימה ארוכה אחרונה לתקווה נדושה
"עוד לא אבדה תקוותנו", תקוותי, כבר אבדה
|
עליי כותרתו נשרו מזמן והוא נשאר לעמוד שם חסר אונים
אהבה נצחית שקיימת לנצח רק שאין לה מימוש בחיים
|
כל רגשותיי כלפייך חטאים הם
ליבך לא יחזיר לי תמורה
כל מחשבה, זיכרון מיותר הוא
אין דרך לתיקון, אין גם נחמה
|
גיהנום של גאולה מיסורי מצפון בילתי פוסקים
גאולה מכל מה שלא מצליח, למרות כל מה שמנסים
שאיפה להאחז במה שנשאר, מוותרים על האפשרות לוותר
מעלנו בעצמנו, על חטא זה אי אפשר לכפר
|
לכי עם הזריחה
בכדי להשאיר מקום לגעגוע
בכדי לתת ללב אפשרות להרגיש
מהו חיסרון אמיתי
|
ואולי הוא את שלו כבר מצא
והחיפוש שלי הגיע למקום ללא מוצא
מה אעשה אז, כשאשליותיי יתנפצו בפניי
אז... כבר יהיה מאוחר מידיי
|
בעודך חולמת
חלומות משלך
בעוד ששלי - התגשמו
|
זהו לא קשר של אוהב ואהובה, אלא קשר של אוהב ואוהבת
קשר של ידידות מופלאה, כזאת שלעולם מלבבת
קשר כזה נמשך יותר מקשר של חברות,
יותר מקשר של חיים שלמים
|
ונשמות שמהלכות בין בני אדם רגילים
את הטלאי הצהוב.. הם עדיין עונדים
יהודים
|
יחף בגשם, חשוף מכל הכיוונים
אנשים מסתכלים עליי, לא מבינים
הם לא הרגישו את החופש שהרגשתי
מקובעים למערכת של מודרני ופנטסטי
|
אלה היו ימים של פעם, ימים עברו
ועכשיו הם זכרונות על קצה המחשבות שלנו
ובין זוכרים ללא זוכרים אנו נעים
בין יודעים ללא יודעים מה אנו רוצים
|
גורל ויעוד מי עוד נשאר מאמין
גורלם של כל כך הרבה אנשים הוציא אותם לדין...
|
אני עוצם עיניים
מנסה להיזכר באותם תווי פנים
באותו יופי עילאי
שהיה בשבילי ההשראה
לשירים כול כך רבים
|
אני לא אהיה איתך.
למה?
כי גרמת לי יותר מדי סבל
|
וההד של קולך ששמעתי עדיין
מהדהד במרחבי הלב השומם
הוא קורא לי לבוא, לבוא שוב אלייך
להתכרבל בידיי הסולחים
|
כוכב על שמך
למען זיכרון נצחי ומתמשך
ניצוץ עינייך שנשלח
אלפי שנות אור אני שלך
|
הרגליים יחפות על הרצפה הקרה
השרירים מכווצים
נושך את השפה
מביט למטבח מחפש בעיניי
את הבלתי נודע...
|
היא קמה מהמיטה לקחה את דבריה והלכה
השאירה אותי לבד
לחשוב על מה שאמרתי
|
לאורכו של הרחוב האפלולי
שורה של פנסים שמאירים לי את דרכי
חושפים את פני העוברים, חושפים אותי...
|
כה תמימה התשוקה, כה ברורות משאלותייך
וגם אני, גם אני- לא יכול בלעדייך
|
למרות שבפנים שניהם יודעים
שייעודם להיות ביחד
למרות הכול למרות הפחד
|
הייתי רוצה להתאדות
בשמש
כמו שלולית מים
|
להתבונן בשיכחה מהזמן החולף
העולם האפל והדם הדולף
אל מרחקי היקום המשתרע מעל
לשחות בתוך ים של כוכבים וחלל...
|
אבל את נעלמת ללא זכר
כמו דפיקות הלב שלי
בעוד מספר רגעים
כי בלעדייך - אין לי חיים
|
הייתי מעלה חיוך על פנייך
אילו רק הייתי יכול
אילו רק ידעתי איך
|
למחוק אותך מהזיכרון, בלחיצה אחת לנצח
להשתחרר סוף סוף אל העולם, אל האוויר הצח
לנשום לראשונה כמו שמעולם לא נשמתי
|
אבל אז כמו קרן אור של המחר
חזרת אומנם כבר היה מאוחר
קיבלתי אותך בידיים פתוחות
לב חם שמוכן לבאות...
|
זה חלק בלתי נפרד מהקשר
חלק בלתי נפרד מהסוף
ואילו רק יכולתי לחזור לעבר
לתקופת התמימות
וההיסוסים
|
המחשבות עלייך לא עוזבות את ראשי
געגועים אלייך ממלאים את ליבי
הרצון לראות אותך הוא כל מה שנותר
הוא כל מה שאני צריך כדי לשרוד עד המחר
|
מביט בה בחשאיות, כך שלא תבחין
היא כל כך יפה ולי כל כך קשה להאמין
שלעולם היא לא תהיה שלי, לא בעולם מציאותי
|
מסמכים בערמות על גבי שולחנות
מחכים לחתימות כדי שהתיקים יטופלו
כדי שאהבות שלא התממשו ישכחו
כדי שתיקים חדשים יפתחו
|
זאת שתקפיא את החיפוש
אחר משהו בלתי ידוע
אולי משהו בלתי קיים
אולי
משהו בלתי ניתן להישג
|
ובעצם מאותם ימים כמעט כלום לא השתנה
היית לי ידידה נהיית לי חברה
|
הילה שמקיפה את הירח
כמו זאת שמקיפה אותך...
|
שוב גל מחשבות אינסופיות, מה יהיה, מה היה אילו
שוב הר געגועים שממלא את הלב בכאילו
|
מחמם את הלב, מרחיק את הצרות
משאיר אחריו טעם טוב, רצון לעוד
אני מוריד את ראשי, נזכר ברוע העולמי
משפיל את מבטי, מתבייש בשביל המין האנושי
|
עדיין רעד בגופי כשאני חושב מה לכתוב
כשאני חושב על כך שאת תקראי
אני עדיין אוהב אותך
|
עד מתי רגשותי ישתלטו על מחשבותי
וילדת חלומותי תסרב לתחנוני
עד מתי חומת האהבה תקיף אותי מכל צדדי
כלוא בתוך ילדה אחת, תגיד לי עד מתי
|
הייתי עסוק בלחשוב עליה
שלא שמתי לב שיש עולם גם בלעדיה
כל כך רציתי שהיא תהיה כל עולמי
ששכחתי שיש אחרים שצריכים אותי...
|
הזמן אומנם מאיץ בנו, גורם לנו ללחץ ופזיזות
קחי אותו בחשבון ילדה, אומנם גם קצת בעדינות
קחי את הזמן שאת צריכה, רק אל תעצרי לגמרי מלכת
תתקדמי לאט ובזהירות אל המקום שאליו נפשך שואפת
|
אף פעם לא ידעתי למה
ניסיתי להדחיק את מה שבגורלי כתוב
חרוט בכפות ידיי, זורם בוורידים
אהבה זאת אי שפיות זמנית
אני, פסיכי לעולמים
|
חושב לפעמים על חיים אחרים
על דברים לא קשורים, דברים שטותיים
רק כדי לא להעביר את הזמן במעשים נבונים
|
מהאור הקורן מתווי פניה הנעימים
שמשתלבים בכל הבעה באופן כה מושלם
כמו מכחול על הדף, עדין כצבעי מים
ציור של מלאך
|
אמא נכנסת בבוקר לחדר
שלולית דם ו... צרחה
|
קח אותי אלוהיי הנה אני מונח פה לפנייך
כנפי אהבתי שבורות, אין בי עוד כוח
הענק לי מנוחת מתים, הענק את הניחוח
של הסוף
|
עוד צעקה אחת
שתיקחי איתך
"אני אוהב אותך!"
|
וכך עמדנו, מביטים בלי תזוזה
עד הרגע שבו היא הסתובבה והלכה
|
כל מה שקשור אלייך
קשור גם בי בקשר נצחי
בקשר בלתי נפתח
הקשר של "אני אוהב אותך"
|
לא רוצה מחויבות אבל כל כך מפחד לאבד אותך
רוצה שתהיי תמיד איתי אבל לא רוצה להיות תלוי בך
|
לומר לך את כול מה שאני מרגיש
להשתחרר מהמועקות והחורים בלב
להתמלא במשב חיים חדשים
ביחד עם אותה אחת שאותה אני אוהב
|
אחכה לך עד אחרי המוות
לא יותר
אז כבר לא אהיה
|
והשיגרה שלא הפריעה אף פעם
כעת כעול שמעיק עליי מאוד
והעצבות שממלאת אותי
אינה עוברת עוד
|
אני מקבל את העובדה שהם קיימים
וממשיך בשגרה
עצוב ובודד
שט לי לאורך הלב
|
אם בך מכל אותן בחירות בחר ליבי
אז לאהוב אותך זאת בטח מצוותי
|
את נעלמת כמו ירח
מסתתר בתוך ענני אור יום
ופריחתך שפרחת כפרח
נראים כאשליה שבחלום
|
ומה שלא יקרה בסוף אני אהיה שלך
אולם הלב שלי קצת מבולבל אבל שמור הוא לך
קחי אותו אל תסרבי....
|
אני כל כך צריך אותך עד שזה פשוט הפך לתלות
ולהיות בלעדייך פשוט הפך להיות סיוט
"אני אוהב אותך" אמרתי לך את זה לא פעם
אבל זה כל כך נכון עד שזה לא נמאס אף פעם
|
|
|
איבדתי את
הבתולים
הרקטאליים שלי.
מכור
לקאונטר-סטרייק |
|
