[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








פטל מיץ
...


אל היצירות בבמה האהובות על פטל מיץאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי פטל מיץאל היוצרים המעריכים את פטל מיץ
"תעצרו את החיים!
אני רוצה לרדת!!!"





פטל היא ילידת 1989.

נערה רגילה שכמו כולם,
מנסה להבין איך העולם עובד.
לא תמיד מצליחה
אבל מה שבטוח -
תמיד, אבל תמיד..!
ממשיכה לנסות.

ליצירת קשר עם פטל אתם מוזמנים להשאיר תגובה :]






"אם יבקשו ממני להגדיר
את שנות חיי עד כה
בשתי מילים
אני אגיד
כאב נעים"
[יהונתן גפן]






"בין כה וכה, לאן שלא תלך ומה שלא תגיד
בין כה וכה, הכל עוד יסתבך ויקבל תפנית..."
[היהודים]

"כמו הטבע גם ללב ארבע עונות"
[אביב גפן]

"כמו בדרך למסלול יותר ארוך יותר קשה
כמו ללכת ובסוף קצת לאחר
זה מחייב אותך לדעת קצת יותר ממה שזה
עד שהכל ייגמר..."

"יש אנשים שלא מוצאים אף פעם
ויש גם מקומות שאין כבר טעם
ולפעמים זה שם, גם אם זה לא מושלם,
גם אם קשה לראות..."

[סינרגיה]


"We're just too lost souls swimming in a fish
bowl,
year after year.."
[Pink Floyd]

" and I don't want the world to see me
cause I don't think that they'd understand
when everything meant to be broken
I just want you to know who I am... "
[Goo Goo Dolls]

" so take a look outside yourself
and tell me what you see
i can't believe that you won't see the change in
me...

give me strength to find the road that is lost in
me
and give me time to heal and build myself a dream
and give me eyes to see the world surrounding me
give me strength to be only me. "

[Over The Rhine]





איש אדום! תעשה לי ילד! תשגל אותי תשגל אותי
בקשהההה!






לרשימת יצירות השירה החדשות
כבר ימים שלמים דורכת אני בחופים אלו
רגליי עייפות הן, מחליקות על החול
גרגירי חול חלקים מלווים צעדיי
ואינני מתקדמת, ולו צעד אחד

חנות קטנה במצולות תל אביב
ריח של משהו שפעם היה אמיתי
המדרגות מובילות אותי אל העולם שלך
ואיני מבינה מדוע אינן מטפסות מעלה.

ועיניי, הן עוד לא השכילו להבחין
אם עבר כאן הגשם ופסח על ראשי,
או שכמו הדובים, התעייף ונפל, ונרדם.
אך רואות הן שאני בטוחה כאן

הרהור
But now I'm falling down the ground
As cold as that drop of icy rain
Lifeless.
The sun is no longer filling me with hope
And all I can do now, is wait

אהבה
Do you know, I have moved the sun
So it will shine its brightest on you?
Do you know,

I don't believe in fairy tales
you see,
It would just be too much for me
to watch my shadow walk away-
and lose their grip on me

תחושתי
The same smoke as I am trying to breath
I'm barefoot trapped inside the silence

As the light surrenders
To the taking over
Of the endless yet temporary darkness

I've tried to escape time
But it kept finding me
Hiding between the days and the hours
But the weeks and months kept chasing after me

אהבה
Will you open your eyes?
You might see me out there
I promise
And I mean things,

אכזבה
אומרים שבחיים הכל מקרי
מקבץ של אירועים בלי משמעות
אופטימית.

לשפתיי אין שפה,
וכי אין שפה בעולם שתוכל להכיל
את שמעבר לאותן הברות סתומות

איך אפשר ללכת לאיבוד כשאתה כבר ממילא לבד.
מנסה להיאחז ברגע
כמו תלויה על צוק, אינני מרפה
שמא אפול לתהום

שוב עונת מעבר
המים שקטים בינתיים
עלים אדומים נושרים
והם חומקים מבין אצבעותיי
ושוב,
גשם ראשון עוד מתבשל בזווית העין

את ישנת בשקט
כשלא עצמנו עין

הנהת בראשך
כשקרסנו מדאגה,
יחד עם כל התקוות

שואה
הסתיו של פולין נותן עצים לבנים,
גגות מושלגים,
שקיעות סגלגלות על רקע אפור.

ביקורת
ויפול אז הנער כענף על עפר
ששנאה גרגריו השחירו
כשאחוות לוחמים, בעל טעם תפל
אדישה את דמו תקיז

ייסורים
שמים בהירים
שמיכה שמכסה
עלים נושרים לאט
הרגש מבלבל

ייסורים
זיהיתי אותך מרחוק
צללית שמתנדנדת
בחורה מעורערת שבורחת לי פתאום

מחאה
בתמונה דהויה בשחור לבן הכתמתם את ילדותי
ובתמונותיי הייתי ילדה פרחונית מאושרת
דווקא נולדתי אל תקופת הטלוויזיה בצבע

ואם לו ליום אחד של קיץ
באמצע פברואר, שבה
אבנה תקוותי מחדש

כמיהה
ובסוף היא תצא
באדישות אופיינית לה
ואני אתעטף בה- כלא מאמינה
אדע אז, כמו כל פעם מחדש
שהיא לא שכחה אותי,

בזמן האחרון מפחדת מהאור
בזמן האחרון,
דווקא בחושך לא רואים
איך הצבעים מתערבבים
כשמכבים את האור.

איך יכולת
לסגור את שתי עיניך
ולהציב מבט חלול
כמו משקר אל תוך עיניו

ידיי מזיעות
חיפוש נחמות
אוזניי הן עבד לאנחות הזמן
ואיך אמצא
דבר מה שירגיע
בהד הפוצע של צליל תקתוקן

והיא ילדה עם לב שלא פועם
את הכל כבר אמרו לה

הרהור
ולפעמים,
כשהרעש צורם לי,
אני מוצאת פינה של שקט וחושבת על כל מה שהיה

בקו מקביל בין גלים רועשים
לשמי עננים מכוסים בפחדים
שוכנת נשמה אחת, אפורה וקודרת
מגששת דרכה אל הריק

הייתה היא פרח
אשר נמס עם הגשם
הייתה תקווה-

זמן עבר חלף
ואת עוד ישנה
חולמת איך תכננת לעוף עם הרוח

וכשתבוא ותציל אותי משם
העצמות יתאחו,
מין תהליך כימי כזה שהגוף עושה לעצמו
ושוב אהיה שלמה.

שוב לבד בחושך
שירים ישנים בעברית,
ומין פרץ כזה לא מוכר של כתיבה

נמאס לי לפספס כל ערב את השקיעה
מערבולת צבעים
ואני ישנה
ותגידו שהזמן שעבר לא יחזור


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
לפעמים יוצא לך להבין, לכמה רגעים, כמה זה קל.
אתה עולה למעלה עד לפינה העליונה בחדר ומסתכל על עצמך מלמעלה.

אתה חווה שניות של תובנה עמוקה,
משהו שאתה לא אמור לדעת, לא אמור להבין.

לקום בוקר אחד בגיל 17 ולגלות שהעולם השתנה.
לקום בבוקר ולראות שפרצו אל הבית בזמן שישנת.
לקום בבוקר ולגלות שהתקשורת עבדה גם עליך.
לקום בבוקר.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מחפשת אני דבר מה
המיטה שופכת אותי מקרביה החוצה
אני מכתב ישן בבקבוק זכוכית דק,
הים פלט אותי לרגלייך
ואינני יודעת מי אתה
או מה.




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
אני מכונה
פיסיקאי תיאורטי
כי למעשה אני
לא.


תרומה לבמה





יוצר מס' 41616. בבמה מאז 1/10/04 14:11

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לפטל מיץ
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה