|
 292086521
מבוזבזת היא נוהגת לכנות את עצמה והם קוראים לה
נסיכה.
זה התחיל בפסטיבל אליו הגעתי במקריות מוזרה.
ישבנו למרגלות הבמה ודיברנו, הוא עשה לי מסז', ידיו ליטפו את
עורי בתנועות רכות ועדינות. אני נשענתי על ברכיו, ראשינו
נצמדו, מבטינו נפגשו ועיניו חדרו לנפשי והעבירו רטט קל בגופי.
|
חיי חמקו ממני
ידיי, ידי תינוק נותרו פשוטות
מחכות לנגיעה, מצפות לעזרה
|
נסיכה אינדיאנית
מרחפת בין הפרחים
|
אתה קרוב, אך אינך נוגע
נוגע ולא מרגיש
אתה מביט, אך אינך רואה
אינך רואה שאני תרה אחר האמת בלבך
|
מחפשת צל של אנושיות בעצמה.
פעם היא היתה ילדה שמחה, פעם ידעה להחזיר אהבה.
|
דלתות שמיים נפתחות
אור חזק בוקע משפת תהום
עלומות אור מבהירות את חיי
|
אני אעשה אותך מאושרת כמו שמעולם לא היית"
ואולי אינה רוצה להיות מאושרת ?!
התשוקה להפגע חזקה אצלה מהרצון להתגשמות חלומותיה
דחף לכאב שאין כמוהו, מניע אותה
מרעיד את גופה בתגובה להנאה
|
געגועים רודפים אותי
מפרים את שלוות יומי
מערערים את שגרת חיי
|
עלה כותרת נחת ברכות על אדמה רטובה
נשר בריחוף מוורד אדום
הוורד, שעמד גאה וזקוף
נראה כעת שמוט קלות
|
מונחת ברכות על חול הים
ספק נערה ספק אשה
בעיניים עצומות גולשת לעולם אחר
מפנטזת על מציאות שונה
|
חבק אותי לפני שאני נעלמת
קח אותי בזרועותייך וקרב אותי ללבך
קח ממני את המעט שנותר בי
|
אשליות, תקוות אישיות, אכזבות מרות
|
בקשתה הלכה בדיוק כמוה,
אבדה בים של צביעות ורוע
הלכה לחפש אהבה שאבדה,
לקחה פסק זמן מהחיים
הלכה ולא חזרה
|
בין קליפות רבות התכנסתי עם השנים
עם כל קליפה שהתווספה
כך דעך קשרי עם הסביבה
ולמרות כל השכבות
ולמרות כל ההגנות
טיפת מים יחידה חלחלה אל מתחת לפני השטח
|
רציתי לצעוק שיבחין שאני לא שלמה
משהו בי קרוע וממשיך להקרע
|
אתה עומד מאחורי הבר
עינייך נוצצות באור העמום של הלובי
קורנות בחום ומבעירות בי תשוקה
שפתייך נעות ברכות ולוחשות את שמי
|
אתה נקודת האור
שמחכה לי בסופו של מסע ייסורים
|
מחכה באפלה
חומק בין צללים בסמטה חשוכה
הוא אותן עיניים בוהקות
חודרות לעמקי הנשמה במבט חד ומהיר
|
חיה את הרגע אבל תביט אל המחר
מחר, כבר לא אהיה כאן בשבילך...
|
מחזיקה את הבטן, צובטת בחוזקה
דבר לא השתנה
לא... אני לא מספיק רזה!
|
"תזחל"
אני לוחשת
"תקרע את עורך מעליך
תדמם על שברי צדפים
תכפר על מעשייך
|
אותו יום, שרכנת מעלי במכונית של אחותך
מותיר אחרייך שאריות על גופי
סיפוקה של תשוקה
|
עוד ערב שישי מבוזבז בציפייה
בעיניים גדולות מביטה על כביש האספלט
שוקעת במחשבות שהיה יכול להיות אחרת
|
אור אדום מהבהב על עמוד הנשא מעבר לשדות
מזכיר לי שאני קיימת
קורץ אלי מבעד לחלון הפתוח
מופיע ונעלם במקצב אחיד
|
עוד סיפור קצת מוזר נגמר היום,
עוד אהבה שאבדה, עוד לב שבור, עוד תקווה שנמוגה מן הלב.
|
הוא נגש אליה, גזל ממנה את ילדותה
לקח את תמימותה, הפך אותה לאשה
|
עייני יעצמו וגופי יונח רפוי על האדמה הלחה.
רוח קרירה תלטף את עורי החשוף.
אני אמשיך לשכב, אחכה למגע ידך.
|
עד השבוע האחרון, לא באמת אהבתי אותך.
דווקא כשהתחלנו להתקרב, נשברת והתרחקת.
אולי צדקת ובאמת ברגע שאתה מתקרב לאנשים הם נעלמים לך.
אבל אני כאן, אתה הוא זה שבחר להרחיק אותי.
|
סוס לבן מתקרב בדהרה
מגיח מהאופק עם קול הפרסות הנוקשות על המדרכה
נסיך מעניק ורד
מרפרף נשיקה
מביטה בתווי פניו שאינם זהים לשלך
הנסיך שלי אינו אתה
|
נסחפת אלייך, לעומק לבך
נבלעת באשלייה כה מוחשית של קירבה
זיפים דוקרים את פניי שעה שאנו מתנשקים
|
הירח מחייך אלי מבין שמיים מעוננים
רוח דרומית נושבת, מביאה את הקיץ
ובפנים גשם זלעפות יורד
|
חדרת לליבי ואתה מסרב לצאת
נתלה בחוזקה בשולי רגשות שעדיין נותרו בי
|
מרימה ראש ונסגרת מחשש
מפחדת להפגע אבל לא רוצה לאבד תקווה.
|
שוכבת במיטה, התעוררתי כבר לפני חצי שעה. מתעקשת לחזור לחלום.
בחלום היית איתי, אתה שאהבת אותי שנה ו-4 חודשים, אתה שהיית
הכל בשבילי, אתה שנפרדת ממני לפני שנה וחצי והותרת אותי שבורת
לב, ניתלת בזכרונות העבר.
|
זה התחיל מהכרות שטחית שלא היה נראה כי תוביל לקשר מיוחד. מהר
מאוד שמתי לב שאתה יותר מסתם ידיד.
|
אני אוהבת אותך, אני אחפש את אמא שלך כשאגיע למעלה ואשלח לך
נשיקה מהעולם הבא.
|
תקווה קטנה פורחת וכמו חלום נגמרת בחלק הכי טוב.
הכאב הכי גדול הוא של חלומות שלא מתגשמים.
|
מונעת אני מהם את עונג המעוף. את רפרוף הרוח על עורי, את החופש
לעשות כרצוני. כבולה בניצני רגשות, שאינם אלה אובססיה ותלות
בחייו של אדם אחר, שבלעדיו אינני מסוגלת לחיות את חיי. כי לא
ראוייה אני לחיים ולכן מתקיימת מחייהם של אחרים.
|
יום יום אני עומדת מולה, בוהה בה עומדת בשלווה במסגרת עץ
עתיקה. הימים עוברים הויא עדיין עומדת שם, ערומה, עטופה בשכבת
שומנים. היא לא משתנה כמעט, הבעתה הקפואה זהה לזאת שהיתה מרוחה
על פניה אתמול.
|
מביטה בדמויות הנשקפות אליה מן המראות בחדר ההלבשה.
מחפשת צל של אנושיות, שביב של תקווה.
בובות צעצוע, קוו ייצור של בלרינות.
|
אדע לזהות אותך כשאר תחלפי לפני, זהו אחד מפחדיי החזקים ביותר.
קיומי חסר תועלת ומשמעות כאשר קיימת ישות נוספת זהה לי. אין
אני וגופי אינו שלי. נשמתי מסתובבת באוויר החדר בחוסר
תכליתיות.
|
אני מביטה במרבד השערות המכסה את הרצפה, נערם שעה שאני מסתרקת.
מרוצה מעצמי בעקבות מחמאות רבות על ירידה במשקל ודאגה מצדה של
המורה שלי לספורט שאם אגיע יותר רזה בסוף החופש לכיתה יב'
היא...לא תעשה דבר. תחושת שובע מהפנטת אותי, שובע מהרעב.
|
|
|
אני אוהבת את זה
לבן רטוב ועדיף
חמוץ...
מוניקה לוינסקי |
|
