|
"תפסיק כבר עם כל המפלצות האלה, מיקלה. אין בעולם
מפלצות. אתה צריך לפחד מבני אדם, לא ממפלצות"
(אני לא מפחד / ניקולו אמניטי)
הם מתקלחים ויוצאים לבית קפה.
המלצר, אדם בגובה מטר תשעים לבוש בגלימה שחורה, מחייך ומגיש
להם תפריט. הוא מזמין פסטה והיא מילקשייק.
|
ורסיסים של שנאה שצרחו בתוכי
נותרו כמזכרת ממך-
בכל יום הכתה בי עוצמם
וצווחה לי אמת.
|
כבר ארזתי אותך
בקופסה חומה מאובקת,
כבר בגרתי מאז וגזרתי שיער.
|
ניצוץ קטן בעיני
בהק לשבריר שניה
ומיד נכבה
|
לעשות איתך את מה שמעולם לא העזתי
לדבר להבין לצחוק להכאיב
כמו ביצירה גרוטסקית על סף בזיון
|
החדרתי ציפורן ארוכה
לליבך
|
זה לא שיר
אבל בכל זאת התחלה
|
כתבתי לך שיר. קלאסי, מאוהב. כתבתי לך שיר רגשני ושקט. ועצוב.
מילאתי מחברת במילים שחוברו זו לזו במיוחד בשבילך, כשתמונה
שלך, עדינה, רקובה, מרחפת מעליהן.
כתבתי וחשבתי עליך.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
למה כל
ההתחכמויות?
כיף לנו ליהיות
פה, נקודה.
אני. |
|
